כמעט חודשיים מהבציר האחרון. הזמן עף כשנהנים, אה? לפני המוזיקה אני רוצה לדבר על כמה סדרות וסרטים שלדעתי לא מוערכים מספיק.
ונום 2 הוא אחד הסרטים הכי מטופשים שראיתי בחיי, ואני אומר את זה בתור מחמאה. נדמה שהסרט לא לוקח את עצמו ברצינות לשניה, ולא בקטע מטאפיזי כמו דדפול, אלא בתור סרט על מלחמה בין שני אנשים שנושאים בקרבם סימביוט מהחלל שרוצה לאכול מוחות. וודי הארלסון אדיר כמו (כמעט) תמיד בתור קארנאג' שסוף סוף מגיע לקולנוע וטום הארדי הוא שחקן לא נורמלי, בעיקר בתפקיד הסימביוט אוכל הראשים, אבל לא רק.
אל תפספסו את הסצנה שאחרי כותרות הסיום. אחריה אפשר ללכת הביתה עם חיוך ענק מרוח על הפנים.
מצד שני, המוסד, לוקחת את עצמה ואת סדרת הספרים המקורית של אסימוב ממש ברצינות. אמנם קראתי רק את הראשון (ועשיתי זאת שוב לפני הסדרה. בשאיפה בקרוב אסיים את מחזור כישור הזמן 2 ואתפנה לשאר הסדרה), אבל נראה שליוצרים הייתה הרבה הערכה למקור והרבה כוונות לרדת לפרטים, מהעיצוב ועד לנושאים בהם דנה הסדרה. מצדיק לגמרי להשקיע את 18 הש"ח בחודש שאפל רוצים בשביל מנוי. (על הדרך קלטתי שגם מיסטיק קווסט נראה טוב וכנ"ל תוכנית הבוקר והדוקו של טוד היינז על הוולווט אנדרגראונד)
גם הפסקול של בר מקריירי מומלץ ביותר!
בין הטמטום של ונום לרצינות של המוסד יושבת לה בכיף הסדרה החדשה של סטאר טרק ובאה לעשות לנו טוב על הלב (ומצדיקה את המנוי לאמזון פריים, למרות שיש שם עוד המון דברים טובים). השם שלה כבר מרמז על הנושא – סיפורם של נשות ואנשי צוות על החללית סריטוס, שגם הם וגם היא לא בדיוק האנטרפרייז. למרות זאת יש בסדרה המון לבביות והומור משובח, ואמנם היא מזכירה את חולצות אדומות של סקאלזי, אבל מספיק שונה ממנו ושייכת ליקום של הסדרות המקורייות ולכן כוללת הרבה הופעות אורח מצחיקות, מרגשות, והרבה פעמים שילוב של שניהם.
וליציאות המוזיקליות המעולות של השבוע:
במהלך השנה וחצי האחרונות היה קצת משעמם למלווינס, אז הם החליטו להוציא אלבום אקוסטי כפול שיכלול שירים מכל הקריירה שלהם פלוס קאברים לאליס קופר, הסטונס ועוד. בתיאוריה זה יכול היה להיות סתם אלבום, בפועל זו אחלה יציאה שמזכירה את שני אלבומי הסולו האקוסטיים של באז ומספקת הזדמנות לשמוע להיטים כמו Revolve, Queen, Boris או The Bit בצורה הכי בסיסית שלהם, ולהעריך את הגאונות.
טום מורלו הביא חברים כמו הסולן של ריפיוזד, דמיאן מרלי, כריס סטייפלטון ועוד כדי לעשות מוזיקה קצת יותר אלקטרונית ממה שהוא בדרך כלל עושה. אחרי שנים עם הכיתוב שבאלבומים שלו לא השתמשו בכלים מעבר לארבעה הבסיסיים, זה צעד מעניין לבחור. בלי קשר, הקאבר ל-AC/DC עם אדי ודר והבוס מצויין.
ניל יאנג הוציא שיר חדש מתוך האלבום הבא שלו עם קרייזי הורס וזה נשמע ממש כמו ניל יאנג. איזה איש.
פרנק קרטר היה הסולן של The Gallows, להקה לא רעה לכשעצמה, אבל הגלגול החדש שלו תור אמן סולו אפילו יותר מעניין. פאנק פופי קופצני ועושה שמח. צריך גם כאלה בחיים.
מדברים על חיים ועל פופ פאנק, שימו לב ללהקה הזו שהכרתי מהתכנית שלו. אחלה וייב, אחלה זמרת, כיף של אלבום, באמת.
עוד אלבום שחיים המליץ לי עליו (ובצדק), החדש של רביד פלוטניק (AKA נצ'י נצ'). מוזיקה מצויינת, סאונד מבריק ומעל הכול מילים מרגשות ועמוקות על נושאים כמו התקרבנות, תפילה וקנדריק למאר.
את זאק בראון אני מכיר בעיקר משיתוף הפעולה שלו עם כריס קורנל ועם דייב גרוהל, אבל זה לא אומר שהוא לא טוב. להפך, הוא עושה קאנטרי רוק מצויין ואני ממליץ בחום להקשיב לו גם אם זה לא הז'אנר המועדף עליכם.
NHC הם ראשי תיבות של נאוורו, הוקינס וצ'ייני (לא דיק), שהם חצי מג'יינס אדיקשן בגלגול האחרון שלה ולא יודע כמה אחוז מפו פייטרס (נראה לי 12.5%, לא בטוח לגבי זה) והם עושים מוזיקה שנשמעת כמו שילוב של שתי הלהקות וזה לא רע בכלל!
מכירים את יואהן שטראוס? מה לגבי הקרובה שלו, ניטה? האישה המוכשרת הזו היא הגיטריסטית של אליס קופר ועכשיו מוציאה אלבום סולו שמתוכו שיחררה סינגל עם דיוויד דריימן, הסולן דובר העברית של Disturbed.
מעבר לזה, יצאו הוצאות מחודשות לשני אלבומים מצויינים של אוזי (ואלבום סולו אינסטרומנטלי מצויין של גאס ג'י, הגיטריסט לשעבר שלו), ל-Let It Be, לאלבום השחור (ואלבום הקאברים העמוס) של מטליקה, אלבום אוסף של ג'ודאס פריסט (ואלבום חדש של הגיטריסט לשעבר שלהם – מזהה מוטיב חוזר פה), אלבום חדש ומכסח של מינסטרי ואלבום פסיכדלי יפהפה של הגיטריסט של STP (אמרתי לכם!).
שיהיה שבוע מדהים לכולם!
