דבר ראשון, יש מוזיקה בסוף למי שרוצה, אבל ממליץ לקרוא מה שכתוב כאן, יש דברים טובים.
בחודשים האחרונים עלו מספר סדרות שעוסקות באחד הדברים הנוראיים שבן אדם יכול לעשות, והפכו את אקט הרצח לקומדיה מצויינת. לא יודע מה זה אומר עלינו, אולי שזו הדרך להתמודד עם דברים שמעבר לתפיסה, או שהגענו למקום שכבר עשו כמעט הכול ועכשיו נשאר רק לצחוק (למרות שזה כמובן לא משהו חדש – יש כמה יצירות מצויינות של רצח קומי כמו העיבוד הקולנועי של משחק "הרמז"), אבל כן יכול להגיד שאם כבר רצח, כדאי שישאר על המסך ועדיף שיהיה מצחיק.
אבל רגע לפני, וידוי – את רוב הסדרות הבאות לא סיימתי עדיין מטעמי (חוסר) זמן, אבל חותם על כל מה שראיתי עד עכשיו.
ורגע נוסף לפני, עוד סדרה קומית שאולי לא כוללת רצח (בינתיים, אני בפרק 10 מתוך 20), אבל ממליץ עליה בחום.
האחיין שלי בנץ
כשדרור סיפר לי שהוא כותב סדרת ילדים ידעתי שהיא תהיה איכותית, עם ערך מוסף, מצחיקה ומרגשת, כי זה דרור. מה שלא ידעתי זה שהיא תהפוך לאחת הסדרות האהובות עלי בטלוויזיה הישראלית. למי שלא נחשפו עדיין לתופעה בעלת מיליוני הצפיות ביוטיוב, מדובר בסיפורו של יוני (דניאל קורן המוכשר), מורה בתיכון בנס-ציונה (כבוד) שכדי להפוך למנהל עושה עסקה עם השטן הרוחניק (מאור כהן בתפקיד הכי טוב מאז ריקי) להעביר את בנו את מבחני הבגרות. לי זה בעיקר הזכיר את קומיוניטי וקצת משפחה בהפרעה, שתיים מהסדרות הקומיות האהובות עלי מהעשורים האחרונים. אם יש לכם מנוי להארץ כדאי לקרוא את הראיון עם דרור, ואם לא, פשוט צפו בפרק או שניים, עדיף עם המתבגרים/ות, כי זו סוגה עילית ומצחיקה. רצח. (שוב, אין רצח פיזי בינתיים, אבל אני רק באמצע).
ואם ברצח עסקינן, הנה שלושת הסדרות שעושות לי טוב על הנשמה:
1. The After Party
למרות שבינתיים שודרו רק חצי מהפרקים, ואנחנו רק בפברואר, ברור לי שהסדרה הזו תהפוך לאחת האהובת עלי השנה. כריסטופר מילר (סרט לגו, ספיידרמן: מימד העכביש, החידוש של רחוב ג'אמפ 21 ועוד הרבה) יצר תעלומת רצח שלחדר סגור. בערך. לאחר פגישת מחזור מביכה, מתאספת חבורה בביתו של סלב העל אקסבייר (דייב פרנקו) לאפטר פרטי ומהר מאוד מסתבכת ברצח. השוטרת שמגיעה לזירה מכריזה על עצמה כמנהלת החקירה ומזמנת את החשודות והחשודים לתת עדות. בינתיים כל אחד מארבעת הפרקים היה בז'אנר אחר לגמרי – ארט האוס קצרצר, קומדיה רומנטית, מחזמר, סרט אקשן ומותחן פסיכולוגי, ונראה שהסדרה עוסקת בזכרון ובדרך שלנו לפרש אירועים, אנשים אחרים ואת עצמנו, מעין רשומון ארוך יריעה וקורע מצחוק עם מלא בדיחות מטא.
2. Only Murders In The Building
מצד שני יש לנו את תת ז'אנר הפשע האמיתי, ויותר ממנו את עולם הפודקאסטים המוקדשים לנושא. בגדול זה יכול להיות על גבול הנוראי, אלא שכאן יש לנו את הצמד המבריק והאלגנטי סטיבן מרטין ומרטין שורט, והאמיגה השלישית והמפתיעה – סלינה גומז, שאני מודה שעד הסדרה חשבתי שהיא הייתה אשתו של ג'סטין ביבר או משהו, אבל אסור לשפוט (כמו שהסדרה מלמדת), כי היא שחקנית מצויינת וכל דקת מסך איתה היא אושר צרוף. הצמד הבוגר יותר עושה את מה שהוא עושה כבר שנים ועל הדרך מסתבלט על עצמו ועל עשירי העיר ניו יורק, על הוליווד ועל עולמות פודקאסטי הפשע, תוך חיבה עמוקה לכל הנושאים הללו. לא רק למעריצי אבי הכלה.
3. Murderville
ולסיום, קבלו את הדבר הכי מטופש והכי גאוני שראיתי כבר הרבה זמן: ויל ארנט בתפקיד בלש כושל שבוג'ק היה כנראה שמח לגלם, שכל פרק מארח אנשים כמו קונאן אובריאן, שרון סטון ועוד, בתור השותפים לפענוח הרציחות שנופלות עליו. הקאצ'? האורחים לא מודעים לפתרון התעלומה ונאלצים לאלתר לצד ההכוונה של הגאון הקומי שעוזר להם להכנס למצבים מטופשים עד לפענוח הרצח המטופש בדרך כלל עוד יותר.
עוד כמה סדרות שלא כדאי לפספס
אם במקרה לא ראיתם הסדרה מתחילה אחלה, ובפרקים 5-6 מעלה הילוך לפאן סרוויס הכי גדול שראיתי מאז ספיידרמן האחרון. כיף כיופק גדול.
במקום להראות לכם את האקשן והטמטום המרהיב של הסדרה הכיפית הזו, ובמקום להשמיע את הפלייליסט המצויין של הגלאם והייר מטאל, תראו את ג'ון סנה עושה קאבר לשיר של מוטלי קרו על פסנתר. כן, הוא עצמו. מה אגיד? ג'יימס גאן גאון אמיתי.
אה כן, וסצנת הכתוביות היא משהו שלא ראיתם עדיין.
התחלנו עם סדרת ילדים מצויינת ונסיים עם אחת. קיד קוסמיק הוא יתום שחי עם סבו ומגלה במקרה אבן שמעניקה לו כוחות ומשפיעה על חייו ועל העיירה הקטנה שסביבו. אגיד שהיוצר הוא אותו דוד שעשה את הפאוורפאף גירלז (שאפילו מופיעות בערך בעונה השלישית), שהפסקול הוא רוקנרול ורוקבילי לפנים ושכמו באחיין שלי בנץ, מצאתי את עצמי מנגב דמעה מדי פעם.
מוזיקה!
נתחיל עם קורן החדש, שאם אני לא טועה הוא האלבום הכי קצר שלהם ועדיין נותן בראש ואולי אחד הטובים שלהם במילניום הנוכחי.
עוד קצת ניו מטאל ישן, החבר'ה האלה לא מפסיקים להוציא אלבומים מאז אמצע הניינטיז והחדש שלהם כולל שיתוף פעולה בכל שיר עם אמנים שלא ידעתי על קיומם עד הרגע, חוץ מהשיר האחרון שכולל אנשים מפישבון, בד בריינס ופורנו פור פיירוס.
הרכב העל של דייב נאבארו, כריס צ'ייני וטיילר הוקינס (שכולם ניגנו עם אלניס מוריסט מכל האנשים) הוא שילוב של להקות הבית פו פייטרס, ג'יינז אדיקשן. אחרי ששיחררו ארבעה סינגלים, הם מוציאים איפי עם שני שירים חדשים ושני קאברים ל-Level 42 ופינק פלויד. אחלה של דבר, מחכה לשמוע את שאר החומר שלהם.
וובן הנד עושים שילוב בין קאנטרי אפל לסטונר קליל ואמנם היום יש שמש, אבל ממליץ לשים פליי ביום הסגרירי הבא.
סקסון זה ואחחד אל אולד סקול של האבי מטאל בריטי ונשמע כמו להקה שפעילה כבר 40 שנה בערך ועדיין נותנת בראש. לחובבי מיידן וזקנים עם קהונס.
אלישע הוציא איפי חדש וזה יפה לאללה, אין לי מה להגיד מעבר.
ונסיים עם הלהקה החדשה של רועי חן ושיר לפנים. שיהיה אחלה אמצע שבוע לכולנו!
