זוכרים שהייתה מלחמה בתחילת השבוע? מלחמת 17 השעות כמו ששמעתי שמתייחסים אליה בחדשות. אפשר היה גם לוותר, לא חובה לריב, גם אם זה פחות מיממה. מה שיותר מיממה זו כמות המוזיקה שנאגרה כאן בתקופה לא ממש ארוכה. חשבתי לחלק וכו', אבל עזבו, פשוט שימו פליי ותהנו מהאושר והעושר.
ותודה רבה לאורן על התמיכה הנפשית והטכנית שבזכותה כל מה שקורה כאן התאפשר!
40 שעות ו-50 דקות של מוזיקה. מי אמר שאין מה לשמוע?
לפני כמה זמן הודיעו שעומד לצאת איפי הופעה של בריגדת הצפרדעים של קולונל קלייפול, הפעם בגלגול עם שון לנון (שלמרות מה שכמה מחברי הטובים ביותר טוענים, הוציאו אלבום קונספט מדהים ביחד!) ותכלס לא התלהבתי מכך בהתחלה כי זה הרגיש לי סתם כמו קאש גראב. מזל שטעיתי, כי מדובר בארבעה ג'אמים אדירים וארוכים וכיף חיים אחד גדול.
הפתעה מטורפת – עוד איפי של קלייפול עם להקת האם שכולל שיר חדש ומצויין, קאבר לדיו, שיר יחד עם מיינארד ופוסיפר ושיר בהופעה. מה שנקרא, שתקו וקחו את הכסף שלי.
אם במיינארד עסקינן, קלטתם איזה שיר אדיר הוא והחבר'ה הוציאו? מקווה שיש אלבום חדש בדרך.
אלבום פשוט ומדהים, באמת. מרגיש לי שהלהקה המיוחדת הזו הגיעה לשיא עם היצירה הזו ובגדול אפשר לשמוע בריפיט ולהנות מהצלילים היפים.
עוד אלבום מצויין של להקה שהחברים שלה אולי צעירים ממני, אבל כבר שועלים ותיקים ביותר בסצנת הסטונר. בינתיים מסתמן כמשהו שיותר מושך לכיוון ג'ים מוריסון ואני אומר את זה בצורה הכי חיובית שאפשר.
הגאון הקנדי חוזר עם היצירה הכי שאפתנית בקריירה שהיא שיא של שאפתנות. מדובר באופרת רוק מטאלי, עם דגש על האופרה, ולאו דווקא על הרוק, למרות שגם הוא שם. גם אם לא הקשבתם לו עד היום, זו נקודת כניסה מצויינת עם נושא שנוגע לכמעט כל בן אדם.
עוד סוג של אופרת רוק – בילי קורגן ניגן את היצירה הזו עם הדלעות המתרסקות עוד בימי הקורונה, אבל רק עכשיו היא רואה אור. ממליץ לא לשפוט לפי מה שהלהקה הזו הייתה בימים שהשתמשתם בנטסקייפ וכן לפי המוזיקה המשובחת שבה.
בעיניי זה לא פחות מנס גלוי שאנחנו חיים בשנת 2026 ויצא עכשיו אלבום חדש של פול מקרטני. מה שהופך את הנס הזה לעוד יותר משמעותי זו העובדה שמדובר באלבום מצויין בעיני, ושלמעט כמה קטעים בודדים, את כולו פול ניגן בעצמו. אנדרו וואט הולך ומבסס את מעמדו כאחד המפיקים הכי גדולים בעולם המוזיקה, והפעם שלא כהרגלו חסך באורחים, אבל כשהם מגיעים זה מאורע היסטורי – הדואט הראשון של פול ורינגו, עם קולות ליווי של כריסי היינד. יופי של דבר.
עוד זקן שבט שלא רוצה לנוח וממשיך לעבוד בכל הכח! וילי נלסון בן 93 וכמו ששם האלבום אומר הוא לא מפסיק לרדוף אחרי חלומות ואני רק יכול להגיד לו תודה על המוזיקה וההשראה.
ממחלקת המבוגרים נעבור לדור הבא – ויולט גרוהל היא לגמרי הבת של ולא מתביישת בכך, ונשמעת פחות כמו הלהקה הנוכחית של אבא, אלא יותר כמו הלהקה שבזכותה התפרסם יחד עם הלהקה של בת זוגו של הסולן שלה ז"ל.
עוד מישהי צעירה שעושה כבוד לניינטיז – אוליביה רודריגו היא אולי נסיכת פופ אמריקאית, אבל! לדעתי אם האלבום הזה היה יוצא בצד השני של המילניום הוא היה מקבל מקום של כבוד לפחות כמו הלהקה הנוכחית של אבא של ההיא מהאלבום הקודם. עוד נקודת בונוס, יש פה שיר בשם הקיור ושני שירים אחריו מופיע רוברט סמית'.
שילוב של הדור הישן עם החדש – סאבליים חוזרים עם הבן של בתור הזמר. סה"כ נשמע כמו סאבליים.
עוד קצת סקא רוק עם ההרכב הזה דמשלב את הסגנונות שציינתי עם אמריקנה ועושה את זה טוב מאוד.
אם לא ראיתם את הגרסה הקולנועית של הי-מאן וחבריו, מומלץ מאוד. הרפתקה קולנועית צבעונית מלאת אקשן וגאונית כמו שהיא מטומטמת. בפסקול יש לנו את דניאל פמברטון שיצר משהו אפי כמו הסרט עצמו, ואם המוזיקה מזכירה לכם את פלאש גורדון או איש הנצח, זה לא סתם! הריף המרכזי של הגיטרות מגיע מבריאן מאי, ובסרט תוכלו לשמוע את אחד השירים מהפסקול של הסרט האלמותי (תרתי משמע) ולראות התייחסות אליו.
פסקול אחר לגמרי, צרפתי, אלקטרוני ומלודי עם קצת גיטרות מדי פעם ואפילו איזה לוויתן או שניים פה ושם.
ההרכב הוותיק חוזר אחרי הפסקה ארוכה עם אלבום אטמוספרי אלקטרוני, שמצריך קצת תשומת לב, אבל לגמרי שווה לתת אותה.
כאן יש הופעה ארוכה ומצויינת של אבות המזון הפסיכדליים אלקטרוניים.
מונו היפניים הותיקים עבדו הרבה עם סטיב אלביני. הבחור עזב את העולם והם החליטו להקדיש לו את האלבום החדש והיפהפה שלהם.
אני שם את זה כאן, למרות שמדובר בלהקת דת' מטאל, אבל מי שנתקל בהם יודע שזה לא אומר כלום כשזה נוגע אליהם. הלהקה הוציאה דוקומנטרי על היצירה של האלבום האחרון שלהם ופס הקול שמלווה אותו הוא דווקא משהו שקט ופסיכדלי, אפילו יותר קליט מאלבום הדרון שלהם. כל הכבוד על התעוזה!
ג'ק איירונס האדיר (רד הוט צ'ילי פפרס, פרל ג'אם ועוד כמה שמות גדולים מאוד) הוציא אלבום לא קליט במיוחד, אבל מאוד מיוחד.
עוד אלבום מחבר RHCP לשעבר – ג'וש קלינגהופר חוזר עם הלהקה שלו ועם מוזיקה יותר ידידותית משל ג'ק איירונס, אבל לא פחות איכותית.
לא צ'ילי פפרס, אבל לא רחוק – אלבום מחווה לפישבון עם כמה אמנים לא שגרתיים בעליל.
אחד האלבומים הישראלים האהובים עלי מהשנים האחרונות היה שיתוף הפעולה של שי בן צור עם ג'וני גרינווד מרדיוהד והרג'סטאן אקספרס (שזכה לתיעוד בסרט דוקומנטרי מצויין של פול תומאס אנדרסון). עכשיו החברים חברו שוב וזכינו בעוד שעה של מוזיקה בין לאומית איכותית ומרוממת. תודה.
עוד משהו ישראלי ומרומם – החדש של קותימאן ודקל עשוי לחמם לבבות ולהנעים זמן.
ג'ו ג'קסון עושה מוזיקה שנעה בין רוק לפופ לג'אז ובאלבום הזה מוסיף נגיעות של היפ הופ וקצת דיסטורשן וזה מינימום מעניין.
בחודש שעבר מלאו 30 שנה לפרק הלא נורמלי והמכונן של הסימפסונס, ההומר פאלוזה. בין האמנים שהופיעו בפרק היו כמה שנמצאים בבציר הנוכחי, ואחד מהם הוא פיטר פרמפטון. האלבום החדש שלו והראשון אחרי 15+ שנה כולל הופעות אורח של שריל קרואו, טום מורלו ואחרים.
עוד להקה ותיקה שקיימת 43 שנה, אבל יש לה 44 אלבומים! מי שמכיר יודע במה מדובר, ומי שלא מוזמן לבדוק את אחת מלהקות האינדי הותיקות הפעילות בצורה רציפה.
פוסט הארד קור מדנמרק שנע בין פופ לפאנק לפעמים תוך כדי פזמון אחד.
עוד פוסט משהו, הפעם מאנגליה עם מוזיקה שמזכירה לי אביב בניינטיז, ימים של אלטרנטיב ניישן ב-MTV ותמימות שמקווים שתחזור.
רועי חן הוא אחד המתופפים הכי טובים בארץ, מוזיקאי בחסד ואיש אדיר ומעניין. זה אחד מהרבה מאוד הרכבים שלו שעושים אינדי רוק איכותי ביותר בעברית ואני ממליץ לא להחמיץ.
אם לא הספיק לכם רועי חן אחד, הנה עוד להקה שלו, גם במחוזות האינדי, עם זמרת מצויינת שמזכירה את קים גורדון ופי ג'יי הארווי בין היתר.
עוד קצת אינדי עם להקה שקצת זילזלתי בה כשנתקלתי בה לראשונה, אבל עם השנים למדתי ממש להעריך אותה, עוד יותר אפילו אחרי שראיתי את הביקור של החברים שלה באמבה.
יופי של בחירות ואחלה סיפורים.
עוד להקה שלא הערכתי בלי להאזין להם, וחבל, כי זה סה"כ נעים ומיוחד.
קצת פאנקי טריפ הופ עם נגיעות דאב.
באלבום הקודם מתארחת יאז אחמד שכמו שגד אמר היא לא חובבת גדולה שלנו אבל יופי של חצוצרנית.
עוד חיצרוצים עם סטיבן ברנשטיין הותיק שהולך על כיוון יותר ג'אזי מובהק.
לא בדיוק ג'אז, לא מוזיקה קלאסית, כן מאוד אקספרימנטלי ויפה עם שירה מהממת.
הבלאק קיז ממשיכים לעשות את הרוקנרול השורשי עם הנגיעות המודרניות שלהם. לא מחדשים, אבל גם לא מפתיעים לרעה.
קצת קאנטרי עם מרקוס קינג ואלבום כפול שכולל הופעת אורח של בילי סטרינגס הגאון.
מדברים על הגאון – הנה הוא עם שיר מהפס קול של ג'קאס הבא והכנראה אחרון.
העובדה שיש לג'ף גולדבלום אלבומי ג'אז זה הדבר הכי ג'ף גולדבלומי שיכול להיות והפעם הוא מארח את שתי השחקניות הראשיות של מרשעת ואת סקרלט ג'והאנסן. כן.
הדבר הזה הופיע לי במקרה בפלייליסט ומחקירה התברר לי שמדובר במי שניגן סקסופון והנהיג את הלהקה של דיוויד בואי זצ"ל באלבום האחרון והמצויין שלו. ההשפעות לגמרי ניכרות, פלוס נגיעות פרוגרסיביות וג'אזיות. תאונה שמחה מה שנקרא.
עוד משהו שבמקרה נתקלתי בו והוא אחלה, ומסתבר שזו להקה ותיקה שמוציאה עכשיו אלבום אחרי 20 שנה. משהו בין פאנק לגארנג' והרבה רוקנרול.
ההו רואים הוציאו עוד הזית אודיו, הפעם קצת פחות מכסחת והרבה יותר נסיונית. אני בעד.
לא חסיד גדול של הלהקה, אבל יש כאן את מיקי די, בילי שינן, קירק האמט ופיליפ אנסלמו! מינימום מצדיק האזנה.
ג'ינגיס טרון עושים פרוג מטאל ומערבבים סגנונות בקצב של שיכולים להספיק לשתי קריירות של להקות במהלך אלבום אחד.
התכנסות חזרו השנה עם אלבום כועס וכנראה שלא עבר זעם כי הנה הם הוציאו אחד, לא פחות שובר מהקודם.
גאס ג'י ניגן עם אוזי כמה זמן ואפילו הגיע לארץ והוציא אלבום סולו ומאוד מופק שכולל את דורו הוותיקה באחד השירים.
בצירוף מקרים מדהים, יצא אלבום של עוד גיטריסט עבר של אוזי. ג'ו הולמס לא היה עם אוזי בארץ, אבל כן ניגן יחד עם רוברט טרוחיליו ומייק בורדין מה שאומר שיש לנו כאן אחלה סופרגרופ וזמר שלא בדיוק נשמע כמו אוזי, אבל יכול להיות שטוני איומי היה לוקח אותו בימים הפחות זוהרים של סאבאת'.
קונאן הם לא ברבריים, אבל נשמעים כך. הם הוציאו אלבום שני בסדרת DIY וזה כבד ואפל.
הקדוש בשריון הם להקת מטאל שבחזיתה עומד ג'ון בוש שהיה הזמר של אנת'רקס. אולד סקול לפנים וכשזה נוגע לז'אנר לפעמים לא צריך יותר מזה.
להקה מקליפורניה, שכוללת חברים מלהקות סטונר שונות, כולל פאז של טיי סגל. מהדברים שהגיעו אלי בזכות האלגוריתם ואני מודה לו על כך, כי הם אחלה.
עוד להקה שהגיעה אלי במקרה, אבל מסתבר שהם בדיוק בטור עם COC ולא לחינם. אחלה אולד סקול סטונר רוקנרול עם מפוחית בונוס!
כנראה הייתי טוב אל ספוטיפיי, כי הוא נתן לי גם את אלה – להקה של עובדי פאט רקורדס שהקימו להקה שהיא גם פאנק אבל גם הארד קור וגם קצת מטאלית, אז מה רע?
מונולורד זה סופרגרופ שוודי של מוזיקת דום שכולל חברים משלל להקות והקלידן לשעבר של אופת'. אתם יכולים לדמיין איך זה נשמע, כן?
עוד סופרגרופ, הפעם מהצד השני של האטלנטי וגם בצד השני של הסקאלה מבחינת סאונד וקצב. כיסוח חולה במילים אחרות.
הרכב אינדסטריאל מטאל של ריצ'רד פטריק מפילטר והבחור שמנגן גיטרה בפוסיפר ומסתבר שהוא גם צלם ובמאי קליפים.
אלבום הופעה של פו מאנצ'ו האדירים שתכלס לא ברור איך עדיין לא ראיתי אותם לייב.
נסיים עם שני דברים שונים לגמרי – שיר חדש של ג'וני שועלי עם עמי שלו שנקרא כן והוא על מישהי שמציעה שיתחתן. והוא אומר לה כן.
וגם חדש של משינה שנשמע כמו שיא הרגש ושיא הקריירה שלהם, ובפעם הראשונה יובל נשמע ממש כמו אלישע לדעתי.
טוב, עשינו את זה. שיהיה שבוע מקסים ונעים לכולם וקיץ שמח!
