הבציר השבועי – 12.5.23

מכירים את זה שחושבים שיהיה שבוע רגוע ואז קולטים שיש ערימות לא הגיוניות של תוכן?

דבר ראשון ביום שישי יצא המשחק החדש בסדרת זלדה וזה יהיה שקר אם אגיד שלא חיכיתי לו כמו ילד קטן ונשארתי ער עד מאוחר כדי לנסות להרכיב סקייטבורד מקרון ומגן. בכל מקרה, הנה וידאו שאולי יגרום לכמה לרוץ לקנות סוויצ', ודי בצדק בעיני:

רק אגיד שמכמה שעות ספורות של משחק מדובר בשילוב בין סיפורי פנטזיה/מד"ב דיסטופיים ללגו לחדר בריחה במימדים אפיים. אחד הדברים שהכי אהבתי במשחק הקודם היה האופציה לחוות את המשחק בשתי דרכים שונות לגמרי, אני שיחקתי כדי לראות את הסיפור, לפתור סייד קווסטס ולסיים את המשחק ונור אהב לחקור את העולם הרחב. הפעם שני האלמנטים עוד יותר מורגשים ואני שמח שיש לי הזדמנות נוספת להעביר כמה (עשרות) שעות יחד על הספה.

כנראה שאני לא בן הארבעים פלוס היחיד שבעניין, כפי שתוכלו לראות בפרסומת המלנכולית, אך המשפיעה, הזו:

או בפרסומת למשחק ישן יותר בכיכוב רובין ויליאמס ז"ל ובתו, זלדה:

ואם בנינטנדו עסקינן, ראיתי את הסרט על הטטריס וזה חתיכת סיפור מטורף וסרט חמוד ביותר! ממליץ בחום, למרות שיש סיכוי שתשימו אחריו את זלדה בצד ותלכו להוריד כמה שורות.

ועכשיו למשהו שונה לגמרי!

אם לא ראיתם את העונה הראשונה, רק אגיד שמדובר באחת הסדרות הישראליות הכי טובות אי פעם ואני באמת שלא מגזים. העונה החדשה הולכת עוד יותר רחוק עם הנונסנס אבל גם עם הרגש והייתה לי הזכות לשחק בשני תפקידים קטנים, נראה אם תזהו אותי בפרק 6 ובטוח תזהו אותי בפרק 18.

עוד משהו מצחיק ומצויין, החובות חוזרות בכל הכח עם הגרסה שלהם לספיינל טאפ. בגדול סדרה שמתחילה עם שיר של קיס כבר מקבלת נקודת זכות אצלי, אבל בלי קשר, זה טוב לאללה. הלהקה (שיש לי חולצה שלה!) היא אחת המוצלחות בעולם, אבל אף פעם לא הוציאה אלבום, מה שמוביל למסע הזוי וצבעוני עם מלא הופעות אורח אדירות. קבלו את הפסקול:

https://youtu.be/-ppBIVvWNIo

גנדי טרטקובסקי הוא אחד היוצרים הכי מוכשרים בעולם האנימציה ויצר דברים שונים כמו סמוראי ג'ק, בנות הפאואר פאף, המעבדה של דקסטר וסדרת האנימציה הישנה של סטאר וורס, ובכולם ניתן להבחין בסגנון הייחודי שלו הן מבחינת סיפור והן מבחינת אמנות. הסדרה החדשה שלו היא סיפור סייברפאנק מלא קסם, מסעות בזמן ועוד הרבה דברים שכנראה נכלה בהמשך. הנה הפרק הראשון במלואו.

אני מספר כמעט לכל מי שאני מכיר ואוהב על ברנדון סנדרסון, אחד מסופרי הפנטזיה הטובים שפועלים כיום, אם לא אי פעם. לאחרונה הוא קיבל דוקטור של כבוד מהאוניברסיטה שבה הוא מלמד כתיבה, ולמרות זאת, אני מפציר בכולם לראות את זה. מדובר בחצי שעה של נאום מעורר השראה על החיים, יצירתיות ואיזון. מחכה לראות מה יעשה שיקבל פרופסורה.

יאללה מוזיקה.

17.5 שעות מהממות

אלבומים

דבר ראשון, שמעו איזה יופי. קראתי קצת על הסופרגרופ הנשי הזה, אבל מכיוון שלא הכרתי אף אחת מהן באמת לא השקעתי בו. יום אחד משהו משך אותי להקשיב בכל זאת, ואיזה מזל שעשיתי זאת כי זה פשוט אלבום יפהפה! משהו בין סמשינג פמפקינז של הניינטיז לורוקה סולט למאזי סטאר.

חברי הטוב והצדיק עידן ברכה שלח לי את הדבר המדהים הזה. אמנם מלנכולי, אבל יפה מאוד.

דיברתי על הפמפקינז לפני כמה שורות והנה היצירה המלאה של בילי קורגן וחבר מרעיו. שמעו, לא אגיד שצלחתי את הכול בהאזנה אחת, אבל זה שאפתני ונע בין פרוג רוק למיוז ואמנם זה ארוך לאללה, אבל שווה בדיקה. חינם, מה אכפת לכם? פלוס ג'יימס איה חזר ללהקה, אז בכלל מצדיק האזנה.

הלהקה שהחלה בתור מופע בין הסטים של הדד (אהרון, תקן אותי אם אני טועה) והמשיכה עם ממתקים אינסטרומנטליים שמשלבים מלא סגנונות שונים ומשונים. כיף לראות שהם ממשיכים למרות מותו של מנהיג הלהקה ניל קסל.

עוד קצת אינסטרומנט והפעם מכאן! את בום פם אני מחבב כבר לא מעט זמן והאלבום החדש שלהם בעיני אחד הטובים וכולל ביצוע לא יאמן לנעימה של בחצי היום.

גיא בן שטרית הוציא אלבום חדש עם יציאות שמזכירות בעיקר את איטליז, אבל קצת אינפקציה (שמעתם את הפרק של שיר אחד עליהם? מרגש) ומלא הופעות אורח.

סיפרתי כבר על הסופרגרופ של חיים, ציון וגוצי והנה האלבום החדש והמכסח. תהנו.

וגם חדש של המכונות, שממשיכים לתת בראש ללא הבחנה.

עוד סטונר ישראלי משובח, אז נראה לי שאתם יודעים מה לעשות.

פה יש ספליט של שתי להקות דום. אני חובב הסדרה הזאת של אלבומים קצרים עם שירים ארוכים.

את העכבישים השחורים הכרתי בפסטיבל באנגליה והם היו אחת הלהקות המקומיות הכי פופולריות שהופיעו במקום. בגדול זה סטונר רוקנרול די משפיע, ממליץ לתת האזנה.

הלהקה הותיקה ממשיכה עם הליין שהחלה בשנות התשעים וזה אחלה, גם אם לא אופרת רוק כמו של הפמפקינז.

נועם שלח לי את האלבום הזה – קאברים לפרל ג'אם בסגנון בלו גראס. חלק מהביצועים לא פחות ממבריקים. תודה נועם!

ואם בבלו גראס עסקינן, קחו אלבום של בלה פלאק יחד עם זקיר חוסיין! אחד השילובים האקלקטים.

ואם באקלקטים עסקינן, דייב לומברדו מסלייר, מיסטר באנגל ועוד הוציא את האלבום הזה ששכמעט כולו תופים.

את רצח על ידי מוות הכרתי לפני עשרים שנה בארה"ב וקצת שכחתי מהם. מסתבר שהם הוציאו סדרה של אלבומי קאברים, הנה חלק ראשון, שני ושלישי והאחרון וכאן למעלה. בין היתר תמצאו כאן סופרטראמפ, מגהדת', ג'וני קאש ועוד.

סינגלים

דבר ראשון, הלטאות חוזרות עם אלבום מטאל והנה הסינגל והקליפ הראשון, שניהם בהשפעה קשה מאוד של המטאל מהאייטיז. אהבתי מאוד.

דבר שני, יופי של חזרה למוטב! מעניין איך שאר האלבום יהיה.

תמר אפק המוכשרת שזכתה לתשבחות של הנרי רולינס כמה פעמים, חוזרת עם סינגל חדש ומצויין.

אולי הם לא הלהקה האהובה עלי, אבל לגמרי היו חלק מהפסקול של שנות הנעורים וזה יופי של שיר, אז מקווה שתקשיבו גם.

שיר מבעד למסך המוות, ביצוע יפהפה ונוגה של אריק קלפטון עם חברו, ג'ף בק המנוח.

שיתוף פעולה די מרגש ומשפיע בעיני.

שיר שני לאחר המוות השבוע. מאטליקה נהגו לבצע כמה וכמה קאברים של מוטורהד במהלך השנים, אז מה יותר מתבקש שזה יקרה באופן הפוך?

איגור ומקס קאוולרה חוזרים אל תחילת הקריירה של ספולטורה וזה חתיכת הפצצה. מחכה לשמוע את שני האלבומים כשיצאו.

להקה ותיקה מאוד, שלצערי פספסתי בארץ, עם שיר חדש ומצויין.

אין שום ספק שהלהקה הזו מתאימה רק למי שמחבב את הסגנון, אז אם אוהבים לכו על זה ואם לא לא.

נראה אתכם שמים פליי ולא רוקדים. נראה.

המיול חוזרים, צריך להוסיף?

להקה של הבחור מקייב אין בבימוי והשתתפות של הדוד שעשה את הקאברים המושקעים בימי הקורונה העליזים.

עוד קצת סטונר פסיכדלי ארוך. מה רע?

טנשיוס די שרים על כך שאין מצב שמובגר ישחק במשחקי וידאו. אלא אם כן…

כן, כיף להיות אינפנטיל.

שמעו, זו אחת מסדרות הרשת האהובות עלי ואפילו עשיתי גרסה משלי לזה לאוזן (כולל פרק עם האהוב יורם הבר ז"ל). מה שאני במיוחד אוהב זה לראות איך כל אמנית ואמן לוקחים את זה למקום שלהם, ועד כמה מגוונים האנשים שיוצרים את פס הקול של חיינו. סיל הוא תוספת מרשימה לפנתיאון, במיוחד הקטע שהוא מדבר על אליס אין צ'יינס, אבל לא רק. איך שסיימתי לצפות רצתי להקשיב לאלבום שלו, דבר שלא עשיתי בחיים.

דייב לומברדו האגדי לא רק הוציא אלבום, אלא גם הלך לדבר עם החבר'ה והוא נראה פשוט איש חמוד ומעניין.

עוד סרטון שיצא לאחרונה – שני חמודים ומעניינים עם טעם עשיר במוזיקה.

והנה פלייליסט של כל האלבומים שהוזכרו בתכנית במהלך השנים. 490 שעות חברות וחברים. עם זה נסיים, אוהב אתכם ומקווה להתראות בקרוב!

May The 4th Be With You! מהדורת 2023

חג שמח לכולם!
הגענו ליום סטאר וורס הבינלאומי ועל הדרך יצא אתמול החלק השלישי של שומרי הגלקסיה (כבר נגיע לזה) ומחר יהיה יום הקומיקס החינמי!
כיף להיות חנון לפעמים.
לכבוד היום יצאו בדיסני פלוס שלושה תכנים חדשים, אבל לפני, אני רוצה להתייחס לאופרת חלל אחרת ולא פחות טובה שהגיעה לסיומה (לשלב זה לפחות).

כדי לא לספיילר, לא אגע בעלילה ולא בשום דבר שקשור לסרט, רק אגיד שכדאי מאוד שתקשיבו למיקסטייפ השלישי ובואו נדבר אחר כך. כן אגיד שסרט שמוזכרים בו סקלטור, רובוקופ, קורן ואדריאן בלו כנראה נוצר בשביל אנשים כמוני.

רגע לפני שאגע בכל התוכן של היום – קבלו סיכום מפי האחיין של קרמיט, רובין הצפרדע.

דבר ראשון, תעשו טובה, פנו ארבע דקות ותראו את הדבר החמוד הזה שמלא רפרנסים ללא מעט דברים מיקום הסטאר וורס והמשפחה החביבה מספרינגפילד.

דבר שני – אם עדיין לא ראיתם את העונה הראשונה והיפנית של Visions, עשו זאת ומהר. העונה השניה לדעתי עולה על הראשונה וכוללת סגנונות אנימציה שונים ויפהפיים מרחבי העולם, שנעים בין אנימציה קלאסית, דו ותלת מימד ואפילו סרטון של אארדמן, יוצרי וואלס וגרומיט, שון הכבשון ועוד דברים נהדרים.

דבר שלישי ואחרון – אני יודע שיש נטיה להתמרמר על העובדה שג'ורג' לוקאס מכר את היקום שיצר לדיסני, אבל אני חושב שכולם מרוויחים מכך – היצירות המקוריות יישארו תמיד ועכשיו אפשר לחקור את הפוטנציאל שיש לסטאר וורס ולהנגיש את העושר והאושר לאוכלוסיות שלא בהכרח חשופות לסרטים המקוריים, כמו למשל ילדים שיצפו בדבר החמוד והצבעוני הזה. תנו צ'אנס, מה אכפת לכם?

בונוס – פסקול למשחק החדש שעדיין לא שיחקתי בו, למרות שהתחלתי היום את קודמו ונראה מצויין. יש כאן את The Hu המונגולים, Altin Gun עם ההשפעות הטורקיות וטטרן הישראליים! כבוד גדול וכיף של אלבום.

מי ייתן והכוח יהיה עם כולנו!

הבציר השבועי – 30.9.22

קחו אוויר, כי הבציר האחרון לחודש ספטמבר והראשון לשנת תשפ"ג עמוס ברמות לא נורמליות. לפעמים אני מתלבט אם לשים כל כך הרבה דברים, אבל אז מישהו אומר לי ששמע משהו שלא הייתי בטוח לגביו ואני מבין שכדאי להכניס, ומקסימום לא תקשיבו.

לפני המוזיקה כמה דברים חשובים:

השבוע הלך לעולמות אחרים פרעה סנדרס האגדי. גיל מטוס הקדיש לו שעה מושקעת ומרוממת נפש ביותר ואני ממליץ ללחוץ על הלינק למעלה, לא מצאתי הטמעה שלו.

דבר שני, פנו לעצמכם שעה ותשע דקות וצפו ביצירת המופת הזו. אמא קטנה זה שם הסרט ומזהיר שלא קורה בו הרבה, אבל מה שכן מרגש מאוד ועשוי לנו להיות הורים, ילדים ובני אדם טובים יותר. אשקר אם אגיד שלא מחיתי דמעה אתמול בערב.

דבר שלישי, צפו בהזיה הזו. אהבתם? קחו עשרים וכמה דקות וצפו בגרסה הטלוויזיונית:

https://www.youtube.com/watch?v=_zXP38RGoIo&ab_channel=PushingOrphans

הזיה ברמה גבוהה מאוד, עם הומור שנע בין מונטי פייטון לריק ומורטי. מורטי פייטון בקיצור. יש לזה שישה פרקים ואתמול ראיתי את הראשון ומתכנן לגמרי להמשיך.

דבר רביעי, יופי של סדרת סטאר טרק חדשה! ראיתי גם אתמול (היה יום מוצלח מבחינת צריכת התוכן) ושמחתי שיש עוד סדרה טובה שמצטרפת לפחקארד ו-Lower Decks שכבר המלצתי עליה בעבר (שתיהן זמינות באמזון, לגבי זו תצטרכו להשקיע קצת יותר). דרך אגב, אשקר אם אגיד שגם כאן לא מחיתי דמעה בסוף. 😉

דבר חמישי ואחרון – שתי רשימות של בנדקמפ – אחת על יסודות הקראוטרוק ואחת על סקייטרים שהפכו למוזיקאים!

כמעט יממה שלמה של מוזיקה יש כאן!

אלבומים

איזה כיף היה לפתוח את ספוטיפיי ולגלות שיצא אלבום חדש למלווינס! אמנם זה טכנית EP, אבל שיר הפתיחה באורך ה-14 דקות (שכולל עבודת גיטרה מצויינת של דילן קרלסון מ-Earth) הופך אותו ליותר ארוך מכמה אלבומים ברשימה פה. למרות שעדיין לא עיכלתי לגמרי את האלבום הכפול האקוסטי שלהם, משמח מאוד לשמוע אוסף שירים מצויין וחדש.

הקריירה של ביורק לקחה כמה פניות לכיוונים שונים ומשונים במהלך השנים, אבל מהאזנה ראשונית נשמע שהאלבום החדש דווקא יותר נגיש. בסרטון שראיתי היא אומרת שזה אלבום הפטריות שלה, כי הוא מוזר וכיפי. אוקיי.

עוד אחד מאלבומי העונות של ויזר וזה אחלה של דבר בעיני.

את האלבום הזה הפיק לא אחר מאשר ג'וש הומי ולגמרי שומעים את ידו. מודה שלא הכרתי את ניקי ליין לפני אבל מעכשיו כנראה שאעקוב אחריה.

כמובן שעכשיו כשאני מכיר אותה היא קופצת בכל מקום, כמו באלבום החדש של הדרופקיק מרפיז שעושים שירים של וודי גאת'רי כולל הופעת אורח מבעד למסך המוות של המשורר והפולקיסט בשיר האחרון!

הפיקסיז, אף פעם לא ממש אהבתי אותם ובהופעה שלהם בקיץ היה לי סוג של משבר אמצע החיים בעקבות מה שהרגשתי לגבי ההופעה. עם זאת, אני לגמרי מחבב את האלבומים שלהם, כולל האחרונים והחדש ממשיך את הרצף, אז אולי עדיף שאחווה אותם ככה ולא על במה.

אלבום רגוע של קרן או וחבריה, אבל מצדיק האזנה, בעיקר בשבת בצהריים או זמנים דומים.

אני אוהב את הלהקה הזאת ואת השילוב בין הלכלוך להקפדה. בינתיים זה מרגיש לי משהו כמו אלבומי הקונספט של שנות השבעים בקטע טוב ביותר.

נתחיל רצף אינסטרומנטלי עם האיש והמסכה שנטש את המילים והדיסטורשן ונותן לנו צלילה עמוקה ואיכותית.

עוד צלילה, הפעם יותר פסיכדלית, אבל נעימה מאוד.

פה יש כבר משהו יותר Fאנקי, אבל מגניב ברמות.

בלי שום ספק האלבום הכי מוזר ברשימה. להקה שעושה אינסטרומנטלי פסיכדלי מאתגר, אבל מי שחובבים את הז'אנר ירוויחו.

שמעו, אני לא יודע אם אצפה בסרט הזה. כמו משחקי הדיונון, אני לא בטוח שאני רוצה להכניס להכרה שלי דימויים ורעיונות שיכולים להזיק, אבל כן בטוח ששווה להקשיב לעוד שיתוף פעולה בין וורן אליס לניק קייב (שאת שני הסרטים עליהם עשה גם כאן הבמאי של הסרט, אנדרסון דומיניק המוכשר).

אלבום יפהפה של חצוצרן שווייצרי בן 80+ שמארח את ג'ון סקופילד ואורי קיין בין היתר וזה אחד הדברים הכי נעימים ששמעתי לאחרונה.

נחזור לממלכת המילים עם שיתוף פעולה בין יוגי לריג'ויסר וזה קליל וחביב מאוד.

קצת רוקנרול אינדי, אם אהבתן את הפיקסיז, יכול להיות שגם זה ידבר אליכן.

אלבום חדש של ד"ר ג'ון וכנראה האחרון שיכלול חומרים חדשים כי הוא כבר לא איתנו שלוש שנים בערך. יש פה קאברים לשירי קאנטרי בעיקר ואירוח של וילי נלסון (בשיר שלו) ואהרון נוויל.

אחד הפספוסים הגדולים בחיי הוא שלא הלכתי להופעה של באדי ג'אי בקיסריה. בשאיפה שאצליח לתקן. בינתיים, הנה אלבום חדש של מאסטר הבלוז שמארח את ג'יימס טיילור, אלביס קוסטלו וג'ייסון איזבל בין היתר.

שיתוף פעולה מוצדק בין הלהקה הטקסנית עם השם התאילנדי למוזיקאי ממאלי שעוד מעט יגיע להופעה כאן.

הופעות

הופעת איחוד של אליס קופר (הלהקה המקורית, לא האדם, אחרת זה היה מוזר) שהתרחשה קצת לפני הקורונה. חייב לציין שההופעה שלו ברעננה בייתה אחת ההופעות המפתיעות בחיי וההערכה הגדולה שהייתה לי אליו עלתה בכמה רמות מאז.

סאונד קצת חולה, אבל חובבי הלהקה יאהבו.

אחלה הופעה מ-92, מה שאומר שאין דברים מאסטרוקריפ, אבל אומרים תודה על מה שיש.

הצמד הפסיכדלי בהופעה אצל המרחפים ואני בעד.

עוד הופעה אצל המרחפים ועוד פסיכדליה, אבל יש פה קצת יותר חברים בלהקה. עדיין יופי של דבר.

מטאל וסטונר

הגיטריסט שלהם אמר שהוא לא אוהב את האלבום, ולא ברור לי למה. נכון, הוא יותר סטון סאור מסליפנוט והשיר הראשון כמעט יכול להופיע בגלגלצ, אבל אחד הדברים שאני אוהב אצל סליפנוט זה שהם לא תקועים בנישה אחת. נסו מה אכפת לכם?

יש להקות שרק מהשם והתמונה של העטיפה אפשר לדעת איך האלבום ישמע וכאן אין שום טעות. רוקנרול סטונרי למהדרין.

משהו בין פנתרה למיידן, אחלה של מטאל בעיני.

עוד ממסגרת הברור איך זה ישמע ואכן מדובר בסטונר חללי ביותר.

הגאונים הצרפתיים הוציאו אוסף של רעשים לאבקראפטיים וזה כנראה באמת איך שנשמע הרגע שבו קת'הולו רודף אחריך.

ואללה לא הכי אוהב פאואר מטאל או את הלהקה הזו (שתמיד מזכירה לי נהג משאית מהקריות בשם אדי שפגשתי יחד עם נועם בגראספופ והוא פשוט היה אדם חמוד ביותר), אבל כן אוהב את ליאור רחמני, אז תהנה נשמה!

סינגלים

ואללה, איזה תענוג של דבר זה לשמוע את הגרסה הראשונית של אחד השירים הטובים של הביטלס, בלי הסולו ההפוך והבס הגרובי, ובטמפו איטי! ממש מחכה לשמוע את שאר ריבולבר – אלבום שבשבילי מסמל את התקופה שגרתי בברוקלין עם אדם וגיורא והחשמל נפל בכל החוף המערבי.

הפרק האחרון של ריק ומורטי היה מצויין והזכיר סרטים של קרפנטר, לכן לא מפתיע שגם השיר שיצא הוא קרפנטר לגמרי! צפו רגע ביוצרים מדברים על הפרק, באמת מעניין.

ואם כבר המאסטר, הנה קטע שעשה יחד עם בנו מתוך הפסקול של האלווין החדש (וכנראה אחרון)!

בילי קורגן, ג'יימס איאה וג'ימי צ'יימברלין חוזרים וזה נשמע… טוב? אפילו אחלה? סקרנתם.

עוד אחד מהשירים שהוציאו פעם בחודש, הפעם קצת יותר ניל יאנגי.

אם כבר ניל יאנג, הנה קאבר שבק עשה לו ויאנג ממש לא אהב את העובדה שהוא חלק מקידום ל-NFL.

שילוב פעולה אדיר בין מץ לג'ו טאלבוט מ-IDLES.

עוד שיתוף פעולה מגניב בין הלהקה הזו ל-EODM, או הבחור שחיתן אותי.

שיתוף פעולה שלישי ברצף שמאחד כמה וכמה קצוות מוזיקליים – צ'אק די ובוב לוג' III עושים קאבר לג'וני קאש, מתוך אלבום מחווה שיצא בקרוב.

לא שיתוף פעולה, אבל כן קאבר וכן מתוךף אלבום שיצא בקרוב לבוס בו הוא עושה שירי סול. יפה לאללה.

מייק פאטון, דייב לומברדו וחבריהם עושים בלאגן. די ההפך מהשיר הקודם.

הבלגים עם עוד שיר חוצה גבולות ז'אנריים.

וסייפרס היל נשארים לגמרי בז'אנר אבל הם אחלה אז אני בעד.

נסיים עם האלוף והדבר היפהפה הזה ומאחל לכולנו חתימה טובה, שנה טובה וחיים טובים.

ואוו זה היה ארוך.

מצחיק רצח – סדרות קומיות על נושא כאוב

דבר ראשון, יש מוזיקה בסוף למי שרוצה, אבל ממליץ לקרוא מה שכתוב כאן, יש דברים טובים.

בחודשים האחרונים עלו מספר סדרות שעוסקות באחד הדברים הנוראיים שבן אדם יכול לעשות, והפכו את אקט הרצח לקומדיה מצויינת. לא יודע מה זה אומר עלינו, אולי שזו הדרך להתמודד עם דברים שמעבר לתפיסה, או שהגענו למקום שכבר עשו כמעט הכול ועכשיו נשאר רק לצחוק (למרות שזה כמובן לא משהו חדש – יש כמה יצירות מצויינות של רצח קומי כמו העיבוד הקולנועי של משחק "הרמז"), אבל כן יכול להגיד שאם כבר רצח, כדאי שישאר על המסך ועדיף שיהיה מצחיק.

אבל רגע לפני, וידוי – את רוב הסדרות הבאות לא סיימתי עדיין מטעמי (חוסר) זמן, אבל חותם על כל מה שראיתי עד עכשיו.
ורגע נוסף לפני, עוד סדרה קומית שאולי לא כוללת רצח (בינתיים, אני בפרק 10 מתוך 20), אבל ממליץ עליה בחום.

האחיין שלי בנץ

כשדרור סיפר לי שהוא כותב סדרת ילדים ידעתי שהיא תהיה איכותית, עם ערך מוסף, מצחיקה ומרגשת, כי זה דרור. מה שלא ידעתי זה שהיא תהפוך לאחת הסדרות האהובות עלי בטלוויזיה הישראלית. למי שלא נחשפו עדיין לתופעה בעלת מיליוני הצפיות ביוטיוב, מדובר בסיפורו של יוני (דניאל קורן המוכשר), מורה בתיכון בנס-ציונה (כבוד) שכדי להפוך למנהל עושה עסקה עם השטן הרוחניק (מאור כהן בתפקיד הכי טוב מאז ריקי) להעביר את בנו את מבחני הבגרות. לי זה בעיקר הזכיר את קומיוניטי וקצת משפחה בהפרעה, שתיים מהסדרות הקומיות האהובות עלי מהעשורים האחרונים. אם יש לכם מנוי להארץ כדאי לקרוא את הראיון עם דרור, ואם לא, פשוט צפו בפרק או שניים, עדיף עם המתבגרים/ות, כי זו סוגה עילית ומצחיקה. רצח. (שוב, אין רצח פיזי בינתיים, אבל אני רק באמצע).

ואם ברצח עסקינן, הנה שלושת הסדרות שעושות לי טוב על הנשמה:

1. The After Party

למרות שבינתיים שודרו רק חצי מהפרקים, ואנחנו רק בפברואר, ברור לי שהסדרה הזו תהפוך לאחת האהובת עלי השנה. כריסטופר מילר (סרט לגו, ספיידרמן: מימד העכביש, החידוש של רחוב ג'אמפ 21 ועוד הרבה) יצר תעלומת רצח שלחדר סגור. בערך. לאחר פגישת מחזור מביכה, מתאספת חבורה בביתו של סלב העל אקסבייר (דייב פרנקו) לאפטר פרטי ומהר מאוד מסתבכת ברצח. השוטרת שמגיעה לזירה מכריזה על עצמה כמנהלת החקירה ומזמנת את החשודות והחשודים לתת עדות. בינתיים כל אחד מארבעת הפרקים היה בז'אנר אחר לגמרי – ארט האוס קצרצר, קומדיה רומנטית, מחזמר, סרט אקשן ומותחן פסיכולוגי, ונראה שהסדרה עוסקת בזכרון ובדרך שלנו לפרש אירועים, אנשים אחרים ואת עצמנו, מעין רשומון ארוך יריעה וקורע מצחוק עם מלא בדיחות מטא.

2. Only Murders In The Building

https://www.youtube.com/watch?v=-V1rQdXXXyI&t=2s&ab_channel=Hulu

מצד שני יש לנו את תת ז'אנר הפשע האמיתי, ויותר ממנו את עולם הפודקאסטים המוקדשים לנושא. בגדול זה יכול להיות על גבול הנוראי, אלא שכאן יש לנו את הצמד המבריק והאלגנטי סטיבן מרטין ומרטין שורט, והאמיגה השלישית והמפתיעה – סלינה גומז, שאני מודה שעד הסדרה חשבתי שהיא הייתה אשתו של ג'סטין ביבר או משהו, אבל אסור לשפוט (כמו שהסדרה מלמדת), כי היא שחקנית מצויינת וכל דקת מסך איתה היא אושר צרוף. הצמד הבוגר יותר עושה את מה שהוא עושה כבר שנים ועל הדרך מסתבלט על עצמו ועל עשירי העיר ניו יורק, על הוליווד ועל עולמות פודקאסטי הפשע, תוך חיבה עמוקה לכל הנושאים הללו. לא רק למעריצי אבי הכלה.

3. Murderville

ולסיום, קבלו את הדבר הכי מטופש והכי גאוני שראיתי כבר הרבה זמן: ויל ארנט בתפקיד בלש כושל שבוג'ק היה כנראה שמח לגלם, שכל פרק מארח אנשים כמו קונאן אובריאן, שרון סטון ועוד, בתור השותפים לפענוח הרציחות שנופלות עליו. הקאצ'? האורחים לא מודעים לפתרון התעלומה ונאלצים לאלתר לצד ההכוונה של הגאון הקומי שעוזר להם להכנס למצבים מטופשים עד לפענוח הרצח המטופש בדרך כלל עוד יותר.

עוד כמה סדרות שלא כדאי לפספס

אם במקרה לא ראיתם הסדרה מתחילה אחלה, ובפרקים 5-6 מעלה הילוך לפאן סרוויס הכי גדול שראיתי מאז ספיידרמן האחרון. כיף כיופק גדול.

במקום להראות לכם את האקשן והטמטום המרהיב של הסדרה הכיפית הזו, ובמקום להשמיע את הפלייליסט המצויין של הגלאם והייר מטאל, תראו את ג'ון סנה עושה קאבר לשיר של מוטלי קרו על פסנתר. כן, הוא עצמו. מה אגיד? ג'יימס גאן גאון אמיתי.

הפלייליסט שערך ג'יימס גאן

אה כן, וסצנת הכתוביות היא משהו שלא ראיתם עדיין.

התחלנו עם סדרת ילדים מצויינת ונסיים עם אחת. קיד קוסמיק הוא יתום שחי עם סבו ומגלה במקרה אבן שמעניקה לו כוחות ומשפיעה על חייו ועל העיירה הקטנה שסביבו. אגיד שהיוצר הוא אותו דוד שעשה את הפאוורפאף גירלז (שאפילו מופיעות בערך בעונה השלישית), שהפסקול הוא רוקנרול ורוקבילי לפנים ושכמו באחיין שלי בנץ, מצאתי את עצמי מנגב דמעה מדי פעם.

מוזיקה!

נתחיל עם קורן החדש, שאם אני לא טועה הוא האלבום הכי קצר שלהם ועדיין נותן בראש ואולי אחד הטובים שלהם במילניום הנוכחי.

עוד קצת ניו מטאל ישן, החבר'ה האלה לא מפסיקים להוציא אלבומים מאז אמצע הניינטיז והחדש שלהם כולל שיתוף פעולה בכל שיר עם אמנים שלא ידעתי על קיומם עד הרגע, חוץ מהשיר האחרון שכולל אנשים מפישבון, בד בריינס ופורנו פור פיירוס.

הרכב העל של דייב נאבארו, כריס צ'ייני וטיילר הוקינס (שכולם ניגנו עם אלניס מוריסט מכל האנשים) הוא שילוב של להקות הבית פו פייטרס, ג'יינז אדיקשן. אחרי ששיחררו ארבעה סינגלים, הם מוציאים איפי עם שני שירים חדשים ושני קאברים ל-Level 42 ופינק פלויד. אחלה של דבר, מחכה לשמוע את שאר החומר שלהם.

וובן הנד עושים שילוב בין קאנטרי אפל לסטונר קליל ואמנם היום יש שמש, אבל ממליץ לשים פליי ביום הסגרירי הבא.

סקסון זה ואחחד אל אולד סקול של האבי מטאל בריטי ונשמע כמו להקה שפעילה כבר 40 שנה בערך ועדיין נותנת בראש. לחובבי מיידן וזקנים עם קהונס.

אלישע הוציא איפי חדש וזה יפה לאללה, אין לי מה להגיד מעבר.

ונסיים עם הלהקה החדשה של רועי חן ושיר לפנים. שיהיה אחלה אמצע שבוע לכולנו!

1.1.22 – בציר ראשון לשנה

איזו שנה, אה?
כל שנה כוללת דברים טובים יותר וטובים פחות, אבל לראשונה בחיי חוויתי שנה שהייתה מוקפת במגפה, ולא מעניין אותי האם היא קונספירציה של ממשלות, אנשי לטאה וכו', אלא תופעה שנוגעת בכמעט כל בן אנוש על הפלנטה, והביאה איתה מגמות מעניינות שכנראה ילמדו בספרי ההיסטוריה בשנים הבאות.
ושרדנו אותה!
(רובנו. בטי וייט למשל, מתה שבועיים לפני יום ההולדת ה-100 שלה ורגע לפני שהנחתי את הטלפון בצד בפעם האחרונה ב-2021).
מכיוון שאני לא עושה מעקב אחרי מה אהבתי השנה ואני כל הזמן מחפש דברים חדשים להתרגש מהם ללא קשר לזמן הקלנדרי שבה הם נוצרו או יצאו לאוויר העולם, הנה כמה דברים שעשו לי טוב בזמן האחרון.

דבר ראשון ורק שיהיה ברור – אין לי שום דבר נגד סיכומים, להפך, אני מחכה תמיד לסיכומי שנה ובדרך כלל הם ממלאים את זמן צריכת המדיה שלי מאיזור נובמבר עד סוף יוני בערך, אז הנה כמה טובים:


1. הסיכום של גיל מטוס שמלא בפסיכדליה, ג'אז, אלקטרוניקה נעימה, פרוג רך ואמריקנה. אני אישית התחלתי להקשיב לכל האלבומים בו לפי הסדר וזו חוויה מרוממת באמת.

2. הסיכום של ברוקלין ויגן מלא בשמות שלא שמעתי בחיים לצד כאלה שלא נתתי להם יותר מדי תשומת לב. נראה לי ששווה להשקיע בו, כמו גם ברשימת 12 אלבומי הג'אז שהם נותנים.

3. קוואמי המלך מסכם שנה בצורה הכי יפה ואישית שראיתי ואצלו אמנם אני מכיר יותר מהדברים, אבל הוא מעורר רצון עז ללכת ולהקשיב להם שוב אחרי שקוראים את הדברים המרגשים שהוא כותב. וכן, מעבר לחשודים העיקריים יש שם מלא דברים שלא הייתי מודע לקיומם עד לפני כמה דקות.

4. איכשהו אני לא חשוף לאנטנות השמיימה ובדרך כלל נזכר בבלוג הזה כשניימן מסכם שנה ואז אומר שעלה הסיכום שלו, וכל פעם אני אומר לעצמי שזו טעות מרה מצידי, כי זה חתיכת דבר איכותי. הוא מתחיל את הרשימה עם אלבום הסולו של הגיטריסט של אלדר, איך אני יכול לא לאהוב אותו?

5. רון הגאון מסכם שנה בצורה הכי מוזרה שראיתי בחיי, אבל יש פה רשימה שכנראה צריך עשור וחצי לבדוק, אז אנסה לדגום לפחות חלק מהשלל.

6. פה יש עוד קצת מטאל, קצת יותר שפוי, אבל עדיין כמות עצומה שכנראה תשמח לבב אנוש חובב דיסטורשן.

7. תראו, יש מלא קולנוע, טלוויזיה וכו', כן? אין שום סיכוי לספוג את כל השפע שהעולם מייצר, גם אם יהיו עוד שבע מגפות (ואלוהים, בוא לא, סבבה?), ולכן לא שמתי כאן סיכומי מדיה שאי אפשר לצרוך תוך צעידה או ניקיון. מה שכן, יאיר רווה נותן סיכום קצר יחסית ומהדברים שכן ראיתי, כנראה שיש לנו טעם די דומה, אז שווה לבדוק.

וזהו.

רק אומר שמבחינתי אלבום השנה (הלא מפתיע בעליל) הוא המסטודון החדש שאמנם נשמע לגמרי כמו מסטודון, אבל גם קצת כמו אליס אין צ'יינס, סאונדגארדן, סמשינג פאמפקינז, ג'יינז אדיקשן ועוד דברים שהתחלתי לאהוב כשרבין היה בחיים ועדיין עושים לי טוב בלב. כבונוס, האלבום הארוך והורסיטילי כולל את שיר הסיום הכי טוב ששמעתי כבר המון זמן, אז אם עדיין לא השקעתם בו, לא יהיה זמן טוב יותר.

איזה דרך מדהימה לסיים אלבום, אה?

דבר נוסף שעשה לי טוב השנה הוא נינטנדו סוויצ'. אחרי עשרים שנה ללא קונסולה ואחרי שהקורונה הציתה בי את אש המשחקים, החלטתי לקנות לנור את הסוויצ' כשהוא נדבק בקורונה. התלבטתי נורא אם זה צעד חכם, אבל בסוף הגעתי להבנה שכך תהיה לי שליטה על מה שהוא משחק ושנוכל להנות יחד. ואכן אנחנו נהנים, והרבה יותר ממה שחשבתי. עם המכשיר רכשתי את מריו U וזה היה תיקון לכל השנים בהן הייתי די גרוע בעלילותי השונות של השרברב האיטלקי. נינטנדו יודעים מה הם עושים והפכו את חווית המשחק להרבה יותר ידידותית, מבחינת עיצוב, נגישות ויותר מכל, שיתוף. אמנם הרבה יותר קשה להתקדם כשנור ואני משחקים יחד, אבל אני מרגיש את הכח של שיתוף הפעולה ואת החברות שמתחזקת כעומדים בפני משימות יחד. כשאמא שלי רצתה לקנות לו משחק (ואחרי התייעצות עם המוכרים בחנות המגניבה של נינטנדו בסנטר) הוא בחר משהו שבחיים לא הייתי קונה בעצמי, אבל איזה יופי של משחק. Pikmin 3 נשמע כמו חיקוי עלוב לפוקימון, אבל זהמשחק יפהפה ויזואלית ורעיונית שמלמד עבודת צוות בדרך הכי יפה שראיתי. יודע לבחור הילד.

מצדיק את ההייפ

לעצמי קניתי את Skyrim, אחרי שכבר עשור בערך אני שומע כמה הוא טוב, ואכן מדובר בחוויה סוחפת שאני נהנה לשים מטאל ברקע ולצלול לתוכה. ממליץ מאוד לחובבי הפנטזיה.

המופע המלא שזמין גם בנטפליקס

בזכות הסיכומים של דורון פישלר (שממליץ בחום לעקוב אחריו, הוא איש מעניין ביותר) ראיתי אתמול את הספיישל הראשון של בו ברנהאם והבן אדם גאון, אין לי מה להגיד. בהתחלה הרמתי גבה כשראיתי כמה הוא צעיר וכמה הוא מסתמך על מוזיקה, אבל אחרי חמש דקות בערך הבנתי שאני צריך להניח לדעות הקדומות ולזרום עם הטירוף, והו כמה טוב שעשיתי זאת. עכשיו אני מחכה לסיים לכתוב ולראות את שני הבאים כולל זה שהרבה אמרו שהיה אחד הרגעים הטובים של 2021.

אל תראו את הטריילר הזה

כן, קראתם נכון. עדיף לא לראות את הטריילר וישר לראות את המופע עצמו, שהוא שילוב של קסם, מנטלסטיות (או איך שלא קוראים לזה) ורגש עמוק. שמעתי עליו כבר מזמן והתחלתי לראות עם נור לפני כמה ימים עד השרגע שבו הוא התחיל לדבר על רולטה רוסית. באותו היום (ואחרי שהיה לו אותו כבר כמעט שנה בבית) קראתי רשימת סיכום ובה הופיע הספר של דרק דלגאודיו, הפרפורמר שלהלן. החלטתי לתת צ'אנס וכשניגבתי את הדמעה האחרונה הודיתי ליקום על צירוף המקרים הזה. אז שוב, לא לראות את הטריילר (אולי בשביל טעימה קטנה ממה מגיע), כן להניח טלפון בצד על שקט, ולהנות מהדבר המופלא הזה (שפרנק אוז (הידוע בתור יודה, פוזי ועוד כל מיני) ביים, סטיבן קולבר הפיק, ומרק מתארסבאו (DEVO, סינגלס ועוד המון סרטים) הלחין).

יאללה כמה דברים חדשים!

קים גורדון (סוניק יות') וג'יי מסקיס (דינוזאור ג'וניור) משתפים פעולה לראשונה באלבום סטודיו שהדבר הרע היחיד שאני יכול להגיד עליו זה שהוא איפי עם שני שירים. איזה יופי של שני שירים אבל. אמן וזו רק ההתחלה.

לפעמים אפשר לגמרי לשפוט אלבום על פי העטיפה שלו וכאן זה לגמרי המקרה, גם אם לא מדובר ביצירת פרוג או מטאל, אלא באלקטרוניקה חללית מרתקת.

תאהבו את המכשפה שלכם עושים סטונר ישראלי משובח ואני שמח לראות שעוד ועוד דברים כאלה ואחרים צצים כאן בשנים האחרונות. באמת כיף של דבר.

את החבר'ה האלה הכרתי מסיכום השנה של ג'יימס לברי וזה איפי מגניב ומשמח מאוד ומצדיק את הכמה דקות שולקח להקשיב לו.

יאללה לכו תהיו הכי טובים שאתם יכולים ושנזכה לעוד הרבה שנים מלאות באושר!