תקופה קצת עמוסה רגשית ומטלית, אז החלטתי פשוט לשלוח כמה דברים שיצאו לאחרונה מכל מיני סוגים.
האמת שאני כבר לא סגור מה עובר על הלהקה הזו, אבל כל אלבום שלהם עדיין מצדיק האזנה לדעתי.
פרוייקט הקאנטרי של הגיטריסט של Lamb Of God הוא בעיני אחד הדברים היפים שיצאו לאחרונה וכולל שיתופי פעולה עם ניל פאלון מקלאצ' וטרוי ממסטודון.
מסה עושים מטאל אפלולי עם זמרת נהדרת ושווה ללחוץ פליי.
לא יודע איך בדיוק מגדירים את הלהקה הזו שצח הכיר לי. מטאל פסיכדלי? פסיכדליה מטאלית? בכל מקרה זה מעניין.
לזרוס היא הסדרה החדשה של אדולט סווים מבית היוצר של שיניצ'ירו ואטאנאבי, שנתן לנו את קאובוי ביפופ וסמוראי צ'אמפלו המופתיות (ואשמח מאוד לראות אותה ואת סדרת הפטריות של הערוץ, אם יש למישהו כיוון). הפעם הוא גייס לפסקול את קאמאסי וושינגטון…
…ואת בונובו…
…ואת אלו שלא הכרתי קודם. באמת, מי רוצה לעשות איזה בינג' כפול?
זה הטריילר, דרך אגב.
וזו סדרת הפטריות.
וגם את זה אשמח לראות, אם יש עניין.
כאן יש את חיים ואת קאשי שעושים את ההאנומן צ'ליסה, המנון שמוקדש לאחת הדמויות האהובות במיתולוגיה ההודית שמייצגת עוצמה, דבקות ופעולה נכונה.
ומצד שני יש לנו את בוא לבר החדש, שיוצא לכבוד חגיגת העשרים שנה ללהקה והוא די ההפך הגמור מהשיר הקודם.
ענני הכלום הם להקת אינדי חביבה שביקרה כאן בלבונטין וכנראה לא תעשה זאת יותר, אבל ממשיכה להוציא בעקביות לא מעט חומר.
מיניסטרי חזרו לחומר מתחילת הקריירה וזה אמנם מאוד 80S, אבל יפה לאללה.
אלסנדרו קוריטיני היה חבר ב-NIN ועושה אלקטרוניקה אינסטרומנטלית.
החבר'ה האלה עושים סטונר מטאל עם נגיעות של פוסט הארד קור, בעיקר דברים שיצאו בויקטורי וזה ממש אחלה באוזניי.
כאן יש לנו רימאסטר של משוגע לאלבום האחרון שלהם עם שלושה שירי בונוס בהופעה.
ניו מטאל מהודו, כולל שיתוף פעולה עם בייבימטאל היפניות. תעשו עם זה מה שנראה לכם.
ומטאל ניו זילנדי כולל שיתוף פעולה עם רנדי מ-Lamb Of God, חבר שני שלהם שמופיע הפעם.
ואם כבר שיתוף פעולה קבלו סיבוב לכיוון אחר לגמרי – אלבום משותף של אלטון ג'ון וברנדי קרלייל.
ועוד שת"פ מוצלח – גלקטיק הם להקת Fאנק ותיקה מניו אורלינס וכאן הם חוברים למלכת הסול מאותה עיר והשילוב מוצלח ביותר.
וזאת הלהקה של אלכס לייפסון, הידוע בתור הגיטריסט של ראש וזה ממש לא נשמע כמו טום סוייר.
רגע לפני סיום, אני אוהב את הרוקנרול שהלא מתנצל והצ'יזי של החשכה. באמת, פשוט פיל גוד מיוזיק.
נראה לי שלא מספיק אנשים צופים בסדרת המופת הזו, וחבל. סתם נזכרתי פתאום.
ולסיום, צלילה פסיכדלית אינסטרומנטלית מהלהקה הדנית המשובחת שתיקח אתכם למסע רחוק לעבר החירות, אמן.
נראה לי שלא כתבתי באזור השנה. לא מצאתי את הכוחות להתחיל משהו כל כך חסר חשיבות שלוקח זמן ואנרגיה, אבל בשבועות האחרונים יצאו דברים ממש ממש טובים, ויש לי הרגשה שקצת מוזיקה יכולה לשמח לבב אנוש, אז יאללה!
399 שירים באורך כמעט 25 שעות. כבוד!
דבר ראשון, הגרנדמאסטר דווין טאונסאנד הוציא את אחד האלבומים החיוביים והמחזקים שיצא לי לשמוע לאחרונה. כל שיר כמעט עוסק בכמה דברים טובים יש לנו, איך לקום מנפילה (ולמה זה חשוב, במיוחד בחודש חשוון), והודיה, כמו בקליפ לשיר המדהים הזה:
תודה דווין.
מצד שני יש לנו את ג'רי קנטרל שהוציא אלבום אפל אך משובח והביא הפעם חברים מכל האלבומים הקודמים כמו מייק בורדין שמתופף כמעט בכל השירים, רוברט טרוחיליו, גרג פוצ'יאטו (שיופיע בהמשך הרשימה), דף מקיגן, גיל שרון ועוד. אהבתי מאוד ואני שמח שהוא פעיל ומוציא אלבום כל כמה שנים, לבד או עם AIC.
תודה לאל הפרוע שמופיע בשיר הזה, שממנו ניק קייב לקח את השם לאלבום היפה הזה.
איכשהו יצא שאני לא מכיר לעומק אלבומים של הקיור, אבל מה ששמעתי אהבתי מאוד והאלבום הזה רק מוכיח עד כמה אני צריך לחקור ולהכיר את הלהקה הזו. ראיתי כמה שהתבאסו על האינטרו הארוכים, בעיני הם טובים מאוד ורק מחזקים את השירים היפים.
את דמעות לפחדים אני ממש אוהב, וממש מתבאס שלא הלכתי לראות כשביקרו כאן. כאן יש לנו אלבום עם ארבעה שירים חדשים ועוד כמה בהופעה. לא בארץ. שגם בה לא הייתי.
מיילס קנדי ככל הנראה מקליט אלבום חדש עם סלאש, אבל בינתיים הוציא גם את הדבר היפה שעוסק באמנות השחרור וכולל שיר שלדעתי מדבר על כריס קורנל, אז אהבתי מאוד כמובן.
וורן היינס מוציא אלבום סולו ראשון מאז 2015, וכולל את דרק טרקס ועוד כמה חברים וזה נעים, בלוזי ומרגש. מה עוד צריך?
עוד קצת בלוז רוק עם בת' הארט שהכרתי מאלבום הסולו הראשון של סלאש, שגם מתארח כאן. יש לה קול לא נורמלי, שווה להכיר.
עוד קצת סלאש, שמתארח יחד עם ויליאם דובל ועוד כמה באלבום הכנראה אחרון של MC5 שויין קריימר הספיק להקליט לפני מותו.
אלף אלפי הבדלות – וילי נלסון עם עלה אחרון על העת לטענתו, מה שאני ממש מקווה שלא יהיה, כי הבן אדם הוא נכס צאן ברזל לתרבות האמריקאית.
לטאת הישו הם להקה ותיקה שלא הוציאה אלבום 26 שנה ועכשיו חזרה עם הדבר המצוין הזה. הגיטריסט דווין דניסון מתפקד כחבר בטוהומק האדירה של מייק פאטון ואפשר לשמוע את הקשר בין שתי הלהקות.
עז הם להקה שוודית אקספרימנטלית שהוציאה אלבום הזוי שנע בין כל מיני סגנונות, רוק פסיכדלי, אפרוביט, פולק ועוד. נסו, מה אכפת לכם?
האוהבים הטובים יותר הם להקה של גרג פוצ'יאטו (דילינג'ר אסקייפ פלאן, קילר בי קילד, ג'רי קנטרל) ואני חייב להגיד שאהבתי את האלבום הזה הרבה יותר ממה שחשבתי שאוהב. גם הוא משלב ז'אנרים בלי בושה ועושה את זה בצורה מקצועית ביותר.
עוד שעטנז, החבר'ה האלה עושים משהו בין פאנק למטאל לאמריקנה, למרות שהם בכלל מקנדה. אני במיוחד אוהב את העובדה שיש להם זמרת שנשמעת לפעמים בקולות רקע ולפעמים בתור הסולנית. אחלה דבר.
שמעו, אני לא האוהד הכי גדול של הפיקסיז, אבל מאוד מחבב אותם והאלבום החדש ממש אחלה לדעתי. לא מחדש משהו, אבל אני מסתפק גם בשעה פלוס מינוס של מוזיקה טובה ונעימה וזה בדיוק מה שמקבלים כאן.
עוד להקה שאף פעם לא היו החביבות עלי בעולם, אבל תמיד ידעתי להעריך והמוזיקה שלהם פשוט עושה טוב בלב. מצרך חשוב בימינו.
כאן יש לוטוס מעופף עם איפי חדש שכולל שיר מחווה לטווין פיקס. קנה אותי.
כאן יש לנו ספליט של שתי להקות פוסט הארדקור/פאנק שעושות קאבר אחת לשניה ונותנות עוד שיר מקורי. מי שמכיר את שתי הלהקות כנראה יאהב ויעריך את זה ומי שלא עשוי גם.
כאן יש לנו סופרגרופ שבאלבום הקודם עשה רק קאברים לסלייר (רק איטיים יותר, לכן השם הגאוני) והפעם מעבר לקאברים נותן כמה שירים מקוריים וזה אחלה של דבר.
כאן יש לנו להקת סטונר פסיכדלי אינסטרומנטלי שמשתמשת בכל מיני כלים כמו צ'לו, כלי נשיפה וקלידים כדי להכניס אותנו לאווירה. אהבתי מאוד.
וויזרד עושים סטונר רוקי חביב, על גבול האמריקנה, ומשתמשים בכל מיני כלים של המערב הפרוע.
לא יודע איך אין יותר דיבור על ההרכב הזה שכולל את סן דוג מסייפרס היל, כריסטיאן הבסיסט המקורי של פיר פקטורי ובילי מביוהאזרד. אתם יכולים לנחש איך זה נשמע, כן?
להקה די פופולרית בעולם שעושה פוסט הארדקור וגם אם זה לא הז'אנר החביב עליכם שווה לדגום אותם.
וכאן יש את להקות הנערות שקצת התבגרו כבר שעושות פאנק רוק די נותן בראש. הגימיק כבר לא כל כך קיים, אבל האנרגיות לגמרי כן.
כאן יש הופעה של החרב שחזרו לפעול מתוך פסטיבל שיש לי הרגשה שאני רוצה לראות מתישהו בחיים, אבל בלי נדר כמו שאומרים. בכל מקרה זה אחלה.
סטונר עושים אלקטרו פופ. סתם, די ברור מה קורה כאן וזה סופרגרופ של חברי קאייס לשעבר שכאן נותנים לנו הופעה וכמה קאברים ללהקת האם.
רק במידה ופספסתם, בשבועות האחרונים יצאו שניים ממועמדי האתר לאלבומי המטאל של השנה, אחד מהם זה היציאה המטורפת הזו של אורנסי פזוזו שנשמעת כמו מה שקורה במוח של דיוויד לינצ' ביום אפל.
והשנייה זה אלבום המופת הזה של הלהקה האדירה שמשלבת בלאק, דת', מטאל קלאסי, אלקטרוני ופרוג והפעם אפילו הביאה חבר טנג'רין דרים כדי לנעוץ את עניין הקראוט. למי שלא אוהב צעקות, שווה להתגבר על המעט שיש כאן, מדובר ביציאה לא נורמלית.
כאן יש אלבום קונספט האבי מטאל קלאסי שעוסק במיתוס העתיק של ביוולף וזה פסקול מושלם אם אתם יוצאים למסע צלב או משהו.
ונסיים עם השיר המצוין הזה מהסדרה הלא פחות מופתית שכתבו החבר'ה שהביאו לעולם את הלהיט "Let It Go", ויצרו תופעה של מיליוני חובבות אנה ואלזה קטנות. פלייליסט של כל השירים מהסדרה כאן למטה.
לא קל. לאף אחד. מאז שהתעוררנו למציאות מסוייטת לפני קצת יותר מיומיים העולם שלנו התהפך לגמרי. האזעקה הפכה את כל המחשבות והדאגות של הימים הקודמים להבל הבלים, וכולנו עמוק בתוך הזוועה שממשיכה ואין לדעת איך ומתי תגמר.
כשחברי ארז שמידע כתב בקבוצה שהוא לא מצליח אפילו להקשיב למוזיקה, קלטתי שגם אני ככה. למרות שאני שומע את הקולות של בליפי שמרגיעים לפחות שניים מבני הבית (אבל עלולים להטריף שניים אחרים), כבר יותר מ-48 שעות שלא הקשבתי למוזיקה, דבר שהוא על גבול הבלתי נתפס. לכן החלטתי לאסוף כמה דברים שאולי יעזרו להקל על הטירוף.
שש שעות של איכות
דבר ראשון, גיליתי שהמוזיקה של ג'ון זורן סוף סוף זמינה בספוטיפיי! למי שלא מכיר, מדובר באחד המלחינים והמוזיקאיים הכי יהודיים והכי ורסטיליים בעולם, עם מוזיקה שנעה בין דום לג'אז לקלאסית לאקספירימנטל קשה. כרגע אני מרגיש שצריך את הנעימות הכי נעימות שלו, והאלבום החדש עונה בדיוק על הצורך – אוסף יצירות שמוקדשות לסמואל בקט שמבצעים שלושת הגיטריסטים ביל פריזל, ג'וליאן לייג' וגיאן ריילי. אבל יש באמת המון, אז הנה עוד כמה המלצות חמות: ספר המלאכים הכמעט מלא (חסר שם רק האלבום המופתי של בר כוכבא), החולמים, פסי הקול (ובמיוחד 13), והביצועים למוזיקה של אניו מוריקונה (כולל ביצוע לא יאמן עם מייק פאטון). לסיום, ושניים וחצי חגים אחורה (במציאות אחרת לגמרי שנראית כמו חלום מתוק), קול נדרי:
מכירים את זה שיש שיר בראש ולא מצליחים לקלוט באיזה מדובר? אז ככה היה לי כמה שנים, שנים! שיר שנתקע ונשמע כמו הרבה דברים, אבל לא היה הם. עד שיצא האלבום החדש והיפהפה של בלונד רדהד, ולפתע נזכרתי שזה שיר מהאלבום האהוב עלי ביותר שלהם. אשים גם אותו כדי שמי שלא מכיר יתקן זאת ומהר.
מאסטרפיס, אל תפספסו
הפוליריתמיקס עושים מוזיקה שאני קורא לה "ביסטי בויז אינסטרומנטלי", כי זה נשמע ממש כמו הקטעים הפאנקיים והאדירים של האגדות, והחדש שלהם ממשיך עם הקו אז לא תשמעו תלונות כאן.
החדש של סטיבן וילסון כולל דואט עם נינט (יצא לי חרוז) וממשיך עם הקו הפרוגי-פופי והקצת עצוב, אבל כולנו עצובים עכשיו, אז זה מתאים.
קרלטון מלטון עושים פוסט רוק פסיכדלי אינסטרומנטלי וקצת אפל, אבל גם בחוץ קצת אפל, אז זה מתאים 2.
אם צריכים לפרוק, פרונג הוציאו אלבום חדש ומלא אנרגיה, שנשמע כאילו הם לא בני 60 בערך וקוראים לו State Of Emergency, אז פעם שלישית מתאים.
יש עוד מלא דברים, אבל נראה לי שנעצור פה בינתיים. מזכיר לכולם שכמעט תמיד אפשר לדבר איתי אם רוצים כמה תרגילי נשימה מרגיעים או סתם להוציא קיטור.
אוהב אתכם.
לסיום הנה שיר של הלהקה המצויינת קו אחורי, שיש לי את הזכות הגדולה לעבוד איתה לאחרונה, עושה קאבר לבד רליג'ן.
שמעו, רציתי כל כך הרבה זמן לשלוח לינקים, שיש לי כבר שני עמודים מלאי כל טוב, וכל שבוע מצטרפים עוד דברים, אבל לחיים יש נטיה מעניינת להתמלא בדיוק בזמן שאנחנו מלאים כבר. אני פשוט רץ על מה שיש כדי שיהיה לנו פסקול טוב לסיום תשפ"ג ולפתיחת תשפ"ד (אחלה שם לשנה) ואת השאר בשאיפה אשלח בהמשך. יאללה צוללים.
רוק, פסיכדליה, אלקטרוניקה וחברים
שמונה שעות ועשרים ואחת דקות של אושר
דבר ראשון יש לנו כאן את האחים הכימיקלים באלבום מרומם נפש, אז מה עוד צריך?
עכבר הסכנה חובר למישהו שלא הכרתי לעוד אלבום נעים.
אני ממש אוהב את הצמד הזה ואת מוזיקת הסטונר פופ שלו.
פילטר הוותיקים חוזרים עם אלבום חדש שמשמר את הנוסחה יופי.
האו רואים עם עוד אלבום קראוט פאמק סטונר פסיכדלי.
אלבום מחווה יפהפה ללאון ראסל ולהיטיו, כול הופעות של בוטסי קולינס, הפיקסיז והיס גולדן מסנג'ר…
שבעצמם הוציאו אלבום נעים לאוזן אנושית.
עוד משהו יפה ונעים בהרבה רמות. למרות שהתחילו יותר פאנקים, הם עכשיו לגמרי על התפר שבין סרג' גינסבורג לבק.
במקרה עלה לי, אינסטרומנטלי נעים ומלטף.
האמת שלא שמתי לב לאלבום הזה עד שקוואמי כתב עליו וכלל הופעות אורח של איגי פופ, טרוי ואן לוין, והגיטריסט של קונברג', רק שתבינו איזה גיוון.
לא יודע איך להגדיר את הלהקה הזאת. הרבה מאוד סגנונות בין מטאל לפאנק לפופ. שווה האזנה.
וילי נלסון לא נח ומוציא אלבום בלוגראס.
וכאן יש לנו את ג'ון סקאלזי, סופר המד"ב האדיר, עם אלבום פוסט רוק.
מטאלללללל
שבע שעות ושלושים ותשע דקות של מטאל
הרבה מחשיבים את הלהקה הנורווגית הזו לאחת תהטובות בעולם, והאלבום החדש מצדיק את השמועה. יופי של בלאק אנד רול עם נגיעות פרוג.
עוד לא האזנתי לעומק, אבל ברור שעומד להיות אלבום טוב, כי הם ברונס עם אלבום ראשון שהוא לא צבע.
מדובר בבן אדם אחד שעושה מוזיקה בין מיידן למטאליקה למסטודון ומילים מרוממות נפש באמת! אני בעדו.
סופרגרופ של חברי קונברג', היי און פייר ועוד עם מוזיקה כבדה אך קליטה.
עוד סופרגרופ של שניים מביפי קלירו יחד עם דייב לומברדו!
הקנדי הפרוע חוזר עם סטונר רוקנרול מרקיד.
סטונר פסיכדלי, לא צריך להרחיב.
בלאק איכותי פרוגי צרפתי .
בלאק איכותי פרוגי אמריקאי.
אוטאפ חוזרת עם אלבום שמשלב שירים מקוריים וקאברים לנירוונה, סליפנוט, בילי אייליש ואמינם בין היתר!
הופעת קאברים של קנסר בטס לבלאק סאבאת'.
אמנם סינגל, אבל אצל קרלטון מלטון מדובר ברבע שעה.
סטונר מטאל אירי עם מוטיבים מד"בים. איכות.
קחו את ויין סטטיק שר מבעד למסך המוות!
ונסיים עם איתי סגל שהוא לא מטאלי כל כך, אבל פסיכדלי וארוך!
עוד שניה יוצא קווינס אוף דה סטון אייג' חדש ואני מתרגש מאוד לקראתו, אז בינתיים הנה ערימת דברים שממש אהבתי מהשבועות האחרונים.
דקה מתחת לשבעה עשרה שעות של אושר ועושר
פסי קול
קודם כל, אם עדיין לא עשיתם זאת – לכו לראות את הספיידרמן החדש! ראיתי אותו כבר פעמיים (כולל אחת בעברית עם נור) והוא פשוט יצירת מופת אמנותית שלא ייאמן שאנחנו חיים בעידן שזה נחשב למיינסטרים. מעבר לויזואליה המדהימה, יש גם אחלה פסי קול!
הראשון הוא אוסף השירים שמופיעים, שבעיקר מורכבים משילובי פעולה מעולם ההיפ הופ.
השני והלא פחות חשוב זה פס הקול של דניאל פמברטון (מודה שלא הכרתי עד עכשיו) שכולל אוסף אקלקטי לפחות כמו סגנונות האנימציה שמופיעים בסרט עצמו.
סרט שני שראיתי וחיבבתי, למרות שהוא על הצד השני של סקאלת האיכות מספיידרמן, רובוטריקים והחיות נגד כוכב המוות! הסרט החדש ממשיך את הקו החביב של באמבלבי, גם אם הוא לא טוב כמוהו, אבל כיף של סרט קיץ ואחלה פסקול שמורכב כולו מהיפ הופ ניינטיז משובח.
וסרט שלישי וטרי מאתמול בערב – הפלאש. אולי הסרט הכי טוב של היקום של DC, וסרט שעושה המון כבוד ליצירות העבר שאני לא רוצה לדבר עליהן כדי לא להרוס, אז פשוט ממליץ ללכת, לשים את הביקורת בצד ולהנות!
סינגלים
הלטאות ממשיכים עם שירי המטאל וזה כיף גדול.
על השיר החדש של סיגור רוס אי אפשר להגיד שהוא כיף, אבל יפה זה כן.
וכדי לאזן, הנה קצת סטונר משובח וקליל.
אלבומים
הפו פייטרס החדש הוא בעיני הטוב ביותר שלהם מזה שנים. אמנם יש הרבה עצב סביבו, עם המוות של טיילר הוקינס ושל אמא של דייב גורהל, אבל גם המון יופי. גם כאלה שלא הכי מתחברים לסגנון שלהם יכולים למצוא בו דברים טובים, כולל אחד השירים הארוכים בקריירה שלהם.
כאן יש לנו רנסיד שעושים את מה שהם כמעט תמיד עושים וזה פשוט אחלה של אלבום.
ברור לי שלא כולם אוהבים את הסגנון שלהם, אבל השילוב בין פרוג לרוקנרול מספק אחלה האזנה.
החבר'ה האלה עושים יופי של רוקנרול סבנטיז ובאמת שלפעמים לא צריך יותר.
עוד מאותו סגנון, אבל עם קצת יותר נטיות סול/בלאק קיז וחברים. כיף לאללה.
הפתעת השבוע מבחינתי – האלגוריתם של ספוטיפיי המליץ לי עליו וטוב שהקשבתי כי זה משלב כמה סגנונות אהובים בצורה מיוחדת. משהו בין סליפנוט, NIN וקווינס אוף דה סטון אייג'.
משם האלגוריתם הוביל אותי לכאן, גם אחלה של דבר, קצת יותר פופי ואלקטרוני, אבל טוב מאוד.
עוד יציאת אלגוריתם – מדובר בקרוסאובר הארדקור, מכסח ויפה עם עטיפה סטייל חבורת הזבל. אהבתי מאוד.
סטונר מצויין ואחד האלבומים האהובים עלי מהשבועות האחרונים פלוס עטיפה יפהפייה. תנו לו צ'אנס.
אחד היוצרים הוותיקים חוזר עם אינדסטריאל מטאלי ואפלולי ביותר.
אותו מוזיקאי מהקודם אבל עם צד יותר רגיש. אינסטרומנטלי פוסט מטאלי אם מחפשים הגדרה.
אחד האלבומים המדוברים השבוע, יופי של שיתוף פעולה בין ג'וני גרינווד לדודו טסה והמון אורחות ואורחים שעושים פסיכדליה בערבית במטרה לקרב לבבות. אני בעד.
בעיני יותר מעניין מג'ונו ודודי, מדובר בשילוב פעולה פולני/פקיסטני שמביא לנו ג'אז אקלקטי ביותר ותודה רבה לצח הגאון ששלח את זה!
בונוס
לרגל שלושים שנה למות של סאן רה, גיל מטוס הגיש שלוש תכניות עם מיטב החומר של החייזר. האזנה מומלצת ביותר! ועוד משהו נהדר – תכנית שכולה התעלות רוחנית וכוללת כמה שירים מהאלבום Living In The Material World של ג'ורג' האריסון זצ"ל לכבוד חמישים שנה לצאתו לאוויר העולם.
