נראה לי שלא כתבתי באזור השנה. לא מצאתי את הכוחות להתחיל משהו כל כך חסר חשיבות שלוקח זמן ואנרגיה, אבל בשבועות האחרונים יצאו דברים ממש ממש טובים, ויש לי הרגשה שקצת מוזיקה יכולה לשמח לבב אנוש, אז יאללה!
399 שירים באורך כמעט 25 שעות. כבוד!
דבר ראשון, הגרנדמאסטר דווין טאונסאנד הוציא את אחד האלבומים החיוביים והמחזקים שיצא לי לשמוע לאחרונה. כל שיר כמעט עוסק בכמה דברים טובים יש לנו, איך לקום מנפילה (ולמה זה חשוב, במיוחד בחודש חשוון), והודיה, כמו בקליפ לשיר המדהים הזה:
תודה דווין.
מצד שני יש לנו את ג'רי קנטרל שהוציא אלבום אפל אך משובח והביא הפעם חברים מכל האלבומים הקודמים כמו מייק בורדין שמתופף כמעט בכל השירים, רוברט טרוחיליו, גרג פוצ'יאטו (שיופיע בהמשך הרשימה), דף מקיגן, גיל שרון ועוד. אהבתי מאוד ואני שמח שהוא פעיל ומוציא אלבום כל כמה שנים, לבד או עם AIC.
תודה לאל הפרוע שמופיע בשיר הזה, שממנו ניק קייב לקח את השם לאלבום היפה הזה.
איכשהו יצא שאני לא מכיר לעומק אלבומים של הקיור, אבל מה ששמעתי אהבתי מאוד והאלבום הזה רק מוכיח עד כמה אני צריך לחקור ולהכיר את הלהקה הזו. ראיתי כמה שהתבאסו על האינטרו הארוכים, בעיני הם טובים מאוד ורק מחזקים את השירים היפים.
את דמעות לפחדים אני ממש אוהב, וממש מתבאס שלא הלכתי לראות כשביקרו כאן. כאן יש לנו אלבום עם ארבעה שירים חדשים ועוד כמה בהופעה. לא בארץ. שגם בה לא הייתי.
מיילס קנדי ככל הנראה מקליט אלבום חדש עם סלאש, אבל בינתיים הוציא גם את הדבר היפה שעוסק באמנות השחרור וכולל שיר שלדעתי מדבר על כריס קורנל, אז אהבתי מאוד כמובן.
וורן היינס מוציא אלבום סולו ראשון מאז 2015, וכולל את דרק טרקס ועוד כמה חברים וזה נעים, בלוזי ומרגש. מה עוד צריך?
עוד קצת בלוז רוק עם בת' הארט שהכרתי מאלבום הסולו הראשון של סלאש, שגם מתארח כאן. יש לה קול לא נורמלי, שווה להכיר.
עוד קצת סלאש, שמתארח יחד עם ויליאם דובל ועוד כמה באלבום הכנראה אחרון של MC5 שויין קריימר הספיק להקליט לפני מותו.
אלף אלפי הבדלות – וילי נלסון עם עלה אחרון על העת לטענתו, מה שאני ממש מקווה שלא יהיה, כי הבן אדם הוא נכס צאן ברזל לתרבות האמריקאית.
לטאת הישו הם להקה ותיקה שלא הוציאה אלבום 26 שנה ועכשיו חזרה עם הדבר המצוין הזה. הגיטריסט דווין דניסון מתפקד כחבר בטוהומק האדירה של מייק פאטון ואפשר לשמוע את הקשר בין שתי הלהקות.
עז הם להקה שוודית אקספרימנטלית שהוציאה אלבום הזוי שנע בין כל מיני סגנונות, רוק פסיכדלי, אפרוביט, פולק ועוד. נסו, מה אכפת לכם?
האוהבים הטובים יותר הם להקה של גרג פוצ'יאטו (דילינג'ר אסקייפ פלאן, קילר בי קילד, ג'רי קנטרל) ואני חייב להגיד שאהבתי את האלבום הזה הרבה יותר ממה שחשבתי שאוהב. גם הוא משלב ז'אנרים בלי בושה ועושה את זה בצורה מקצועית ביותר.
עוד שעטנז, החבר'ה האלה עושים משהו בין פאנק למטאל לאמריקנה, למרות שהם בכלל מקנדה. אני במיוחד אוהב את העובדה שיש להם זמרת שנשמעת לפעמים בקולות רקע ולפעמים בתור הסולנית. אחלה דבר.
שמעו, אני לא האוהד הכי גדול של הפיקסיז, אבל מאוד מחבב אותם והאלבום החדש ממש אחלה לדעתי. לא מחדש משהו, אבל אני מסתפק גם בשעה פלוס מינוס של מוזיקה טובה ונעימה וזה בדיוק מה שמקבלים כאן.
עוד להקה שאף פעם לא היו החביבות עלי בעולם, אבל תמיד ידעתי להעריך והמוזיקה שלהם פשוט עושה טוב בלב. מצרך חשוב בימינו.
כאן יש לוטוס מעופף עם איפי חדש שכולל שיר מחווה לטווין פיקס. קנה אותי.
כאן יש לנו ספליט של שתי להקות פוסט הארדקור/פאנק שעושות קאבר אחת לשניה ונותנות עוד שיר מקורי. מי שמכיר את שתי הלהקות כנראה יאהב ויעריך את זה ומי שלא עשוי גם.
כאן יש לנו סופרגרופ שבאלבום הקודם עשה רק קאברים לסלייר (רק איטיים יותר, לכן השם הגאוני) והפעם מעבר לקאברים נותן כמה שירים מקוריים וזה אחלה של דבר.
כאן יש לנו להקת סטונר פסיכדלי אינסטרומנטלי שמשתמשת בכל מיני כלים כמו צ'לו, כלי נשיפה וקלידים כדי להכניס אותנו לאווירה. אהבתי מאוד.
וויזרד עושים סטונר רוקי חביב, על גבול האמריקנה, ומשתמשים בכל מיני כלים של המערב הפרוע.
לא יודע איך אין יותר דיבור על ההרכב הזה שכולל את סן דוג מסייפרס היל, כריסטיאן הבסיסט המקורי של פיר פקטורי ובילי מביוהאזרד. אתם יכולים לנחש איך זה נשמע, כן?
להקה די פופולרית בעולם שעושה פוסט הארדקור וגם אם זה לא הז'אנר החביב עליכם שווה לדגום אותם.
וכאן יש את להקות הנערות שקצת התבגרו כבר שעושות פאנק רוק די נותן בראש. הגימיק כבר לא כל כך קיים, אבל האנרגיות לגמרי כן.
כאן יש הופעה של החרב שחזרו לפעול מתוך פסטיבל שיש לי הרגשה שאני רוצה לראות מתישהו בחיים, אבל בלי נדר כמו שאומרים. בכל מקרה זה אחלה.
סטונר עושים אלקטרו פופ. סתם, די ברור מה קורה כאן וזה סופרגרופ של חברי קאייס לשעבר שכאן נותנים לנו הופעה וכמה קאברים ללהקת האם.
רק במידה ופספסתם, בשבועות האחרונים יצאו שניים ממועמדי האתר לאלבומי המטאל של השנה, אחד מהם זה היציאה המטורפת הזו של אורנסי פזוזו שנשמעת כמו מה שקורה במוח של דיוויד לינצ' ביום אפל.
והשנייה זה אלבום המופת הזה של הלהקה האדירה שמשלבת בלאק, דת', מטאל קלאסי, אלקטרוני ופרוג והפעם אפילו הביאה חבר טנג'רין דרים כדי לנעוץ את עניין הקראוט. למי שלא אוהב צעקות, שווה להתגבר על המעט שיש כאן, מדובר ביציאה לא נורמלית.
כאן יש אלבום קונספט האבי מטאל קלאסי שעוסק במיתוס העתיק של ביוולף וזה פסקול מושלם אם אתם יוצאים למסע צלב או משהו.
ונסיים עם השיר המצוין הזה מהסדרה הלא פחות מופתית שכתבו החבר'ה שהביאו לעולם את הלהיט "Let It Go", ויצרו תופעה של מיליוני חובבות אנה ואלזה קטנות. פלייליסט של כל השירים מהסדרה כאן למטה.
שיהיה סופ"ש רגוע נעים וחמים לכולם, אמן!