חג שמח לכולם! הגענו ליום סטאר וורס הבינלאומי ועל הדרך יצא אתמול החלק השלישי של שומרי הגלקסיה (כבר נגיע לזה) ומחר יהיה יום הקומיקס החינמי! כיף להיות חנון לפעמים. לכבוד היום יצאו בדיסני פלוס שלושה תכנים חדשים, אבל לפני, אני רוצה להתייחס לאופרת חלל אחרת ולא פחות טובה שהגיעה לסיומה (לשלב זה לפחות).
כדי לא לספיילר, לא אגע בעלילה ולא בשום דבר שקשור לסרט, רק אגיד שכדאי מאוד שתקשיבו למיקסטייפ השלישי ובואו נדבר אחר כך. כן אגיד שסרט שמוזכרים בו סקלטור, רובוקופ, קורן ואדריאן בלו כנראה נוצר בשביל אנשים כמוני.
רגע לפני שאגע בכל התוכן של היום – קבלו סיכום מפי האחיין של קרמיט, רובין הצפרדע.
דבר ראשון, תעשו טובה, פנו ארבע דקות ותראו את הדבר החמוד הזה שמלא רפרנסים ללא מעט דברים מיקום הסטאר וורס והמשפחה החביבה מספרינגפילד.
דבר שני – אם עדיין לא ראיתם את העונה הראשונה והיפנית של Visions, עשו זאת ומהר. העונה השניה לדעתי עולה על הראשונה וכוללת סגנונות אנימציה שונים ויפהפיים מרחבי העולם, שנעים בין אנימציה קלאסית, דו ותלת מימד ואפילו סרטון של אארדמן, יוצרי וואלס וגרומיט, שון הכבשון ועוד דברים נהדרים.
דבר שלישי ואחרון – אני יודע שיש נטיה להתמרמר על העובדה שג'ורג' לוקאס מכר את היקום שיצר לדיסני, אבל אני חושב שכולם מרוויחים מכך – היצירות המקוריות יישארו תמיד ועכשיו אפשר לחקור את הפוטנציאל שיש לסטאר וורס ולהנגיש את העושר והאושר לאוכלוסיות שלא בהכרח חשופות לסרטים המקוריים, כמו למשל ילדים שיצפו בדבר החמוד והצבעוני הזה. תנו צ'אנס, מה אכפת לכם?
בונוס – פסקול למשחק החדש שעדיין לא שיחקתי בו, למרות שהתחלתי היום את קודמו ונראה מצויין. יש כאן את The Hu המונגולים, Altin Gun עם ההשפעות הטורקיות וטטרן הישראליים! כבוד גדול וכיף של אלבום.
קחו אוויר, כי הבציר האחרון לחודש ספטמבר והראשון לשנת תשפ"ג עמוס ברמות לא נורמליות. לפעמים אני מתלבט אם לשים כל כך הרבה דברים, אבל אז מישהו אומר לי ששמע משהו שלא הייתי בטוח לגביו ואני מבין שכדאי להכניס, ומקסימום לא תקשיבו.
השבוע הלך לעולמות אחרים פרעה סנדרס האגדי. גיל מטוס הקדיש לו שעה מושקעת ומרוממת נפש ביותר ואני ממליץ ללחוץ על הלינק למעלה, לא מצאתי הטמעה שלו.
דבר שני, פנו לעצמכם שעה ותשע דקות וצפו ביצירת המופת הזו. אמא קטנה זה שם הסרט ומזהיר שלא קורה בו הרבה, אבל מה שכן מרגש מאוד ועשוי לנו להיות הורים, ילדים ובני אדם טובים יותר. אשקר אם אגיד שלא מחיתי דמעה אתמול בערב.
דבר שלישי, צפו בהזיה הזו. אהבתם? קחו עשרים וכמה דקות וצפו בגרסה הטלוויזיונית:
הזיה ברמה גבוהה מאוד, עם הומור שנע בין מונטי פייטון לריק ומורטי. מורטי פייטון בקיצור. יש לזה שישה פרקים ואתמול ראיתי את הראשון ומתכנן לגמרי להמשיך.
דבר רביעי, יופי של סדרת סטאר טרק חדשה! ראיתי גם אתמול (היה יום מוצלח מבחינת צריכת התוכן) ושמחתי שיש עוד סדרה טובה שמצטרפת לפחקארד ו-Lower Decks שכבר המלצתי עליה בעבר (שתיהן זמינות באמזון, לגבי זו תצטרכו להשקיע קצת יותר). דרך אגב, אשקר אם אגיד שגם כאן לא מחיתי דמעה בסוף. 😉
איזה כיף היה לפתוח את ספוטיפיי ולגלות שיצא אלבום חדש למלווינס! אמנם זה טכנית EP, אבל שיר הפתיחה באורך ה-14 דקות (שכולל עבודת גיטרה מצויינת של דילן קרלסון מ-Earth) הופך אותו ליותר ארוך מכמה אלבומים ברשימה פה. למרות שעדיין לא עיכלתי לגמרי את האלבום הכפול האקוסטי שלהם, משמח מאוד לשמוע אוסף שירים מצויין וחדש.
הקריירה של ביורק לקחה כמה פניות לכיוונים שונים ומשונים במהלך השנים, אבל מהאזנה ראשונית נשמע שהאלבום החדש דווקא יותר נגיש. בסרטון שראיתי היא אומרת שזה אלבום הפטריות שלה, כי הוא מוזר וכיפי. אוקיי.
עוד אחד מאלבומי העונות של ויזר וזה אחלה של דבר בעיני.
את האלבום הזה הפיק לא אחר מאשר ג'וש הומי ולגמרי שומעים את ידו. מודה שלא הכרתי את ניקי ליין לפני אבל מעכשיו כנראה שאעקוב אחריה.
כמובן שעכשיו כשאני מכיר אותה היא קופצת בכל מקום, כמו באלבום החדש של הדרופקיק מרפיז שעושים שירים של וודי גאת'רי כולל הופעת אורח מבעד למסך המוות של המשורר והפולקיסט בשיר האחרון!
הפיקסיז, אף פעם לא ממש אהבתי אותם ובהופעה שלהם בקיץ היה לי סוג של משבר אמצע החיים בעקבות מה שהרגשתי לגבי ההופעה. עם זאת, אני לגמרי מחבב את האלבומים שלהם, כולל האחרונים והחדש ממשיך את הרצף, אז אולי עדיף שאחווה אותם ככה ולא על במה.
אלבום רגוע של קרן או וחבריה, אבל מצדיק האזנה, בעיקר בשבת בצהריים או זמנים דומים.
אני אוהב את הלהקה הזאת ואת השילוב בין הלכלוך להקפדה. בינתיים זה מרגיש לי משהו כמו אלבומי הקונספט של שנות השבעים בקטע טוב ביותר.
נתחיל רצף אינסטרומנטלי עם האיש והמסכה שנטש את המילים והדיסטורשן ונותן לנו צלילה עמוקה ואיכותית.
עוד צלילה, הפעם יותר פסיכדלית, אבל נעימה מאוד.
פה יש כבר משהו יותר Fאנקי, אבל מגניב ברמות.
בלי שום ספק האלבום הכי מוזר ברשימה. להקה שעושה אינסטרומנטלי פסיכדלי מאתגר, אבל מי שחובבים את הז'אנר ירוויחו.
שמעו, אני לא יודע אם אצפה בסרט הזה. כמו משחקי הדיונון, אני לא בטוח שאני רוצה להכניס להכרה שלי דימויים ורעיונות שיכולים להזיק, אבל כן בטוח ששווה להקשיב לעוד שיתוף פעולה בין וורן אליס לניק קייב (שאת שני הסרטים עליהם עשה גם כאן הבמאי של הסרט, אנדרסון דומיניק המוכשר).
אלבום יפהפה של חצוצרן שווייצרי בן 80+ שמארח את ג'ון סקופילד ואורי קיין בין היתר וזה אחד הדברים הכי נעימים ששמעתי לאחרונה.
נחזור לממלכת המילים עם שיתוף פעולה בין יוגי לריג'ויסר וזה קליל וחביב מאוד.
קצת רוקנרול אינדי, אם אהבתן את הפיקסיז, יכול להיות שגם זה ידבר אליכן.
אלבום חדש של ד"ר ג'ון וכנראה האחרון שיכלול חומרים חדשים כי הוא כבר לא איתנו שלוש שנים בערך. יש פה קאברים לשירי קאנטרי בעיקר ואירוח של וילי נלסון (בשיר שלו) ואהרון נוויל.
אחד הפספוסים הגדולים בחיי הוא שלא הלכתי להופעה של באדי ג'אי בקיסריה. בשאיפה שאצליח לתקן. בינתיים, הנה אלבום חדש של מאסטר הבלוז שמארח את ג'יימס טיילור, אלביס קוסטלו וג'ייסון איזבל בין היתר.
שיתוף פעולה מוצדק בין הלהקה הטקסנית עם השם התאילנדי למוזיקאי ממאלי שעוד מעט יגיע להופעה כאן.
הופעות
הופעת איחוד של אליס קופר (הלהקה המקורית, לא האדם, אחרת זה היה מוזר) שהתרחשה קצת לפני הקורונה. חייב לציין שההופעה שלו ברעננה בייתה אחת ההופעות המפתיעות בחיי וההערכה הגדולה שהייתה לי אליו עלתה בכמה רמות מאז.
סאונד קצת חולה, אבל חובבי הלהקה יאהבו.
אחלה הופעה מ-92, מה שאומר שאין דברים מאסטרוקריפ, אבל אומרים תודה על מה שיש.
הצמד הפסיכדלי בהופעה אצל המרחפים ואני בעד.
עוד הופעה אצל המרחפים ועוד פסיכדליה, אבל יש פה קצת יותר חברים בלהקה. עדיין יופי של דבר.
מטאל וסטונר
הגיטריסט שלהם אמר שהוא לא אוהב את האלבום, ולא ברור לי למה. נכון, הוא יותר סטון סאור מסליפנוט והשיר הראשון כמעט יכול להופיע בגלגלצ, אבל אחד הדברים שאני אוהב אצל סליפנוט זה שהם לא תקועים בנישה אחת. נסו מה אכפת לכם?
יש להקות שרק מהשם והתמונה של העטיפה אפשר לדעת איך האלבום ישמע וכאן אין שום טעות. רוקנרול סטונרי למהדרין.
משהו בין פנתרה למיידן, אחלה של מטאל בעיני.
עוד ממסגרת הברור איך זה ישמע ואכן מדובר בסטונר חללי ביותר.
הגאונים הצרפתיים הוציאו אוסף של רעשים לאבקראפטיים וזה כנראה באמת איך שנשמע הרגע שבו קת'הולו רודף אחריך.
ואללה לא הכי אוהב פאואר מטאל או את הלהקה הזו (שתמיד מזכירה לי נהג משאית מהקריות בשם אדי שפגשתי יחד עם נועם בגראספופ והוא פשוט היה אדם חמוד ביותר), אבל כן אוהב את ליאור רחמני, אז תהנה נשמה!
סינגלים
ואללה, איזה תענוג של דבר זה לשמוע את הגרסה הראשונית של אחד השירים הטובים של הביטלס, בלי הסולו ההפוך והבס הגרובי, ובטמפו איטי! ממש מחכה לשמוע את שאר ריבולבר – אלבום שבשבילי מסמל את התקופה שגרתי בברוקלין עם אדם וגיורא והחשמל נפל בכל החוף המערבי.
הפרק האחרון של ריק ומורטי היה מצויין והזכיר סרטים של קרפנטר, לכן לא מפתיע שגם השיר שיצא הוא קרפנטר לגמרי! צפו רגע ביוצרים מדברים על הפרק, באמת מעניין.
ואם כבר המאסטר, הנה קטע שעשה יחד עם בנו מתוך הפסקול של האלווין החדש (וכנראה אחרון)!
בילי קורגן, ג'יימס איאה וג'ימי צ'יימברלין חוזרים וזה נשמע… טוב? אפילו אחלה? סקרנתם.
עוד אחד מהשירים שהוציאו פעם בחודש, הפעם קצת יותר ניל יאנגי.
אם כבר ניל יאנג, הנה קאבר שבק עשה לו ויאנג ממש לא אהב את העובדה שהוא חלק מקידום ל-NFL.
שילוב פעולה אדיר בין מץ לג'ו טאלבוט מ-IDLES.
עוד שיתוף פעולה מגניב בין הלהקה הזו ל-EODM, או הבחור שחיתן אותי.
שיתוף פעולה שלישי ברצף שמאחד כמה וכמה קצוות מוזיקליים – צ'אק די ובוב לוג' III עושים קאבר לג'וני קאש, מתוך אלבום מחווה שיצא בקרוב.
לא שיתוף פעולה, אבל כן קאבר וכן מתוךף אלבום שיצא בקרוב לבוס בו הוא עושה שירי סול. יפה לאללה.
איזו שנה, אה? כל שנה כוללת דברים טובים יותר וטובים פחות, אבל לראשונה בחיי חוויתי שנה שהייתה מוקפת במגפה, ולא מעניין אותי האם היא קונספירציה של ממשלות, אנשי לטאה וכו', אלא תופעה שנוגעת בכמעט כל בן אנוש על הפלנטה, והביאה איתה מגמות מעניינות שכנראה ילמדו בספרי ההיסטוריה בשנים הבאות. ושרדנו אותה! (רובנו. בטי וייט למשל, מתה שבועיים לפני יום ההולדת ה-100 שלה ורגע לפני שהנחתי את הטלפון בצד בפעם האחרונה ב-2021). מכיוון שאני לא עושה מעקב אחרי מה אהבתי השנה ואני כל הזמן מחפש דברים חדשים להתרגש מהם ללא קשר לזמן הקלנדרי שבה הם נוצרו או יצאו לאוויר העולם, הנה כמה דברים שעשו לי טוב בזמן האחרון.
דבר ראשון ורק שיהיה ברור – אין לי שום דבר נגד סיכומים, להפך, אני מחכה תמיד לסיכומי שנה ובדרך כלל הם ממלאים את זמן צריכת המדיה שלי מאיזור נובמבר עד סוף יוני בערך, אז הנה כמה טובים:
1. הסיכום של גיל מטוס שמלא בפסיכדליה, ג'אז, אלקטרוניקה נעימה, פרוג רך ואמריקנה. אני אישית התחלתי להקשיב לכל האלבומים בו לפי הסדר וזו חוויה מרוממת באמת.
3. קוואמי המלך מסכם שנה בצורה הכי יפה ואישית שראיתי ואצלו אמנם אני מכיר יותר מהדברים, אבל הוא מעורר רצון עז ללכת ולהקשיב להם שוב אחרי שקוראים את הדברים המרגשים שהוא כותב. וכן, מעבר לחשודים העיקריים יש שם מלא דברים שלא הייתי מודע לקיומם עד לפני כמה דקות.
4. איכשהו אני לא חשוף לאנטנות השמיימה ובדרך כלל נזכר בבלוג הזה כשניימן מסכם שנה ואז אומר שעלה הסיכום שלו, וכל פעם אני אומר לעצמי שזו טעות מרה מצידי, כי זה חתיכת דבר איכותי. הוא מתחיל את הרשימה עם אלבום הסולו של הגיטריסט של אלדר, איך אני יכול לא לאהוב אותו?
6. פה יש עוד קצת מטאל, קצת יותר שפוי, אבל עדיין כמות עצומה שכנראה תשמח לבב אנוש חובב דיסטורשן.
7. תראו, יש מלא קולנוע, טלוויזיה וכו', כן? אין שום סיכוי לספוג את כל השפע שהעולם מייצר, גם אם יהיו עוד שבע מגפות (ואלוהים, בוא לא, סבבה?), ולכן לא שמתי כאן סיכומי מדיה שאי אפשר לצרוך תוך צעידה או ניקיון. מה שכן, יאיר רווה נותן סיכום קצר יחסית ומהדברים שכן ראיתי, כנראה שיש לנו טעם די דומה, אז שווה לבדוק.
וזהו.
רק אומר שמבחינתי אלבום השנה (הלא מפתיע בעליל) הוא המסטודון החדש שאמנם נשמע לגמרי כמו מסטודון, אבל גם קצת כמו אליס אין צ'יינס, סאונדגארדן, סמשינג פאמפקינז, ג'יינז אדיקשן ועוד דברים שהתחלתי לאהוב כשרבין היה בחיים ועדיין עושים לי טוב בלב. כבונוס, האלבום הארוך והורסיטילי כולל את שיר הסיום הכי טוב ששמעתי כבר המון זמן, אז אם עדיין לא השקעתם בו, לא יהיה זמן טוב יותר.
איזה דרך מדהימה לסיים אלבום, אה?
דבר נוסף שעשה לי טוב השנה הוא נינטנדו סוויצ'. אחרי עשרים שנה ללא קונסולה ואחרי שהקורונה הציתה בי את אש המשחקים, החלטתי לקנות לנור את הסוויצ' כשהוא נדבק בקורונה. התלבטתי נורא אם זה צעד חכם, אבל בסוף הגעתי להבנה שכך תהיה לי שליטה על מה שהוא משחק ושנוכל להנות יחד. ואכן אנחנו נהנים, והרבה יותר ממה שחשבתי. עם המכשיר רכשתי את מריו U וזה היה תיקון לכל השנים בהן הייתי די גרוע בעלילותי השונות של השרברב האיטלקי. נינטנדו יודעים מה הם עושים והפכו את חווית המשחק להרבה יותר ידידותית, מבחינת עיצוב, נגישות ויותר מכל, שיתוף. אמנם הרבה יותר קשה להתקדם כשנור ואני משחקים יחד, אבל אני מרגיש את הכח של שיתוף הפעולה ואת החברות שמתחזקת כעומדים בפני משימות יחד. כשאמא שלי רצתה לקנות לו משחק (ואחרי התייעצות עם המוכרים בחנות המגניבה של נינטנדו בסנטר) הוא בחר משהו שבחיים לא הייתי קונה בעצמי, אבל איזה יופי של משחק. Pikmin 3 נשמע כמו חיקוי עלוב לפוקימון, אבל זהמשחק יפהפה ויזואלית ורעיונית שמלמד עבודת צוות בדרך הכי יפה שראיתי. יודע לבחור הילד.
מצדיק את ההייפ
לעצמי קניתי את Skyrim, אחרי שכבר עשור בערך אני שומע כמה הוא טוב, ואכן מדובר בחוויה סוחפת שאני נהנה לשים מטאל ברקע ולצלול לתוכה. ממליץ מאוד לחובבי הפנטזיה.
המופע המלא שזמין גם בנטפליקס
בזכות הסיכומים של דורון פישלר (שממליץ בחום לעקוב אחריו, הוא איש מעניין ביותר) ראיתי אתמול את הספיישל הראשון של בו ברנהאם והבן אדם גאון, אין לי מה להגיד. בהתחלה הרמתי גבה כשראיתי כמה הוא צעיר וכמה הוא מסתמך על מוזיקה, אבל אחרי חמש דקות בערך הבנתי שאני צריך להניח לדעות הקדומות ולזרום עם הטירוף, והו כמה טוב שעשיתי זאת. עכשיו אני מחכה לסיים לכתוב ולראות את שני הבאים כולל זה שהרבה אמרו שהיה אחד הרגעים הטובים של 2021.
אל תראו את הטריילר הזה
כן, קראתם נכון. עדיף לא לראות את הטריילר וישר לראות את המופע עצמו, שהוא שילוב של קסם, מנטלסטיות (או איך שלא קוראים לזה) ורגש עמוק. שמעתי עליו כבר מזמן והתחלתי לראות עם נור לפני כמה ימים עד השרגע שבו הוא התחיל לדבר על רולטה רוסית. באותו היום (ואחרי שהיה לו אותו כבר כמעט שנה בבית) קראתי רשימת סיכום ובה הופיע הספר של דרק דלגאודיו, הפרפורמר שלהלן. החלטתי לתת צ'אנס וכשניגבתי את הדמעה האחרונה הודיתי ליקום על צירוף המקרים הזה. אז שוב, לא לראות את הטריילר (אולי בשביל טעימה קטנה ממה מגיע), כן להניח טלפון בצד על שקט, ולהנות מהדבר המופלא הזה (שפרנק אוז (הידוע בתור יודה, פוזי ועוד כל מיני) ביים, סטיבן קולבר הפיק, ומרק מתארסבאו (DEVO, סינגלס ועוד המון סרטים) הלחין).
יאללה כמה דברים חדשים!
קים גורדון (סוניק יות') וג'יי מסקיס (דינוזאור ג'וניור) משתפים פעולה לראשונה באלבום סטודיו שהדבר הרע היחיד שאני יכול להגיד עליו זה שהוא איפי עם שני שירים. איזה יופי של שני שירים אבל. אמן וזו רק ההתחלה.
לפעמים אפשר לגמרי לשפוט אלבום על פי העטיפה שלו וכאן זה לגמרי המקרה, גם אם לא מדובר ביצירת פרוג או מטאל, אלא באלקטרוניקה חללית מרתקת.
תאהבו את המכשפה שלכם עושים סטונר ישראלי משובח ואני שמח לראות שעוד ועוד דברים כאלה ואחרים צצים כאן בשנים האחרונות. באמת כיף של דבר.
את החבר'ה האלה הכרתי מסיכום השנה של ג'יימס לברי וזה איפי מגניב ומשמח מאוד ומצדיק את הכמה דקות שולקח להקשיב לו.
יאללה לכו תהיו הכי טובים שאתם יכולים ושנזכה לעוד הרבה שנים מלאות באושר!
דבר ראשון, חגיגת 35 לקלאסיקת הוידאו שאם עדיין לא ראיתם, מציע לפנות 16 דקות ולשבת לראות את התופעה. צוות צילום יצא לתעד מה קורה במגרש חניה בשעות שלפני הופעה של ג'ודאס פריסט במרילנד בשנת 1984 והתוצאה היא התמצית של סצנת המטאל האמריקאי באייטיז. אם אהבתם, יש מרצ' כאן.
משהו שפספסתי בשבוע שעבר – גייסון איסבל (שעשה את אחד הקאברים הכי טובים לדעתי ל-Sad But True) הוציא אלבום קאברים לשירים שהגיעו מג'ורג'יה. יחד עם בלה פלק, ברנדי קרלייל (שעשתה כבוד גדול לכריס קורנל בעבר) והקלידן של ה-Allman Brothers, הוא עושה קאברים מגוונים ל-REM, ג'יימס בראון, Black Crowes ו-Allman Brothers. כיף גדול זה.
חייב להגיד שהם אף פעם לא היו הלהקה האהובה עלי, אבל בהחלט נהנה מהאלבומים שלהם, אז הנה החדש של תיאטרון החלומות עם שבעה שירים שנפרסים על שעה פלוס, כולל סיום באורך 20 דקות.
עוד להקה שאני לומד לאט להעריך, ביפי קליירו הם סקוטיים שעושים משהו בין פרוג לפופ פאנק לרוק קלאסי. נסו, מה אכפת לכם?
האלבום החדש והכפול של מסטודון יגיע בשבוע הבא ובינתיים הם הוציאו עוד שיר שנשמע אחרת לגמרי ממה שעשו עד עכשיו. אשקר אם אגיד שאני לא מחכה לראות מה הם רקחו לנו שם.
גם ג'רי קנטרל מפנק אותנו עם אלבום בשבוע הבא ומוציא גם הוא שיר חדש שלעומת מסטודון, דומה מאוד למה שעשה עד כה וכן, תן לי עוד הרבה כאלה בבקשה.
סלאש ומיילס קנדי כאן עם עוד שיר שלא זז מהנוסחה שלהם וזה אחלה כמו רוב מה שהם עושים.
לאט ובשקט אלדר הפכו לאחת הלהקות האהובות עלי בשנים האחרונות ועכשיו הם חברו לקאדאבר כדי להוציא אלבום משותף ואם לשפוט לפי השיר הראשון שיוצא מהפרוייקט יש למה לצפות.
המיול מוציאים אלבום בלוז וזה נשמע לא רע בכלל! לא מפתיע האמת בהתחשב ברגש ואהבת המוזיקה שיש לוורן היינס וחבורת המוכשרים שאיתו.
קשה לי להגדיר מה הסגנון של הלהקה הזאת, אבל הם הוציאו אלבום קאברים (כמו בראש הפוסט) לכריסמס שכולל גם שיר חנוכה, קאבר לקרידנס ועוד. נעים סה"כ.
לחובבי הפסיכדליה עם דגש על הפסיכי, קחו את החדש של דירהוף שנשמע כמו ארבעה אלבומים Shaken not stirred.
עוד להקה שלקח לי זמן להפתח אליה, כל פעם שאני מת עושים רוקנרול כבד ביותר ונראה לי נסיים עם זה, אה? שיהיה רק טוב לכולם אמן.
כמעט חודשיים מהבציר האחרון. הזמן עף כשנהנים, אה? לפני המוזיקה אני רוצה לדבר על כמה סדרות וסרטים שלדעתי לא מוערכים מספיק.
ונום 2 הוא אחד הסרטים הכי מטופשים שראיתי בחיי, ואני אומר את זה בתור מחמאה. נדמה שהסרט לא לוקח את עצמו ברצינות לשניה, ולא בקטע מטאפיזי כמו דדפול, אלא בתור סרט על מלחמה בין שני אנשים שנושאים בקרבם סימביוט מהחלל שרוצה לאכול מוחות. וודי הארלסון אדיר כמו (כמעט) תמיד בתור קארנאג' שסוף סוף מגיע לקולנוע וטום הארדי הוא שחקן לא נורמלי, בעיקר בתפקיד הסימביוט אוכל הראשים, אבל לא רק. אל תפספסו את הסצנה שאחרי כותרות הסיום. אחריה אפשר ללכת הביתה עם חיוך ענק מרוח על הפנים.
מצד שני, המוסד, לוקחת את עצמה ואת סדרת הספרים המקורית של אסימוב ממש ברצינות. אמנם קראתי רק את הראשון (ועשיתי זאת שוב לפני הסדרה. בשאיפה בקרוב אסיים את מחזור כישור הזמן 2 ואתפנה לשאר הסדרה), אבל נראה שליוצרים הייתה הרבה הערכה למקור והרבה כוונות לרדת לפרטים, מהעיצוב ועד לנושאים בהם דנה הסדרה. מצדיק לגמרי להשקיע את 18 הש"ח בחודש שאפל רוצים בשביל מנוי. (על הדרך קלטתי שגם מיסטיק קווסט נראה טוב וכנ"ל תוכנית הבוקר והדוקו של טוד היינז על הוולווט אנדרגראונד)
גם הפסקול של בר מקריירי מומלץ ביותר!
בין הטמטום של ונום לרצינות של המוסד יושבת לה בכיף הסדרה החדשה של סטאר טרק ובאה לעשות לנו טוב על הלב (ומצדיקה את המנוי לאמזון פריים, למרות שיש שם עוד המון דברים טובים). השם שלה כבר מרמז על הנושא – סיפורם של נשות ואנשי צוות על החללית סריטוס, שגם הם וגם היא לא בדיוק האנטרפרייז. למרות זאת יש בסדרה המון לבביות והומור משובח, ואמנם היא מזכירה את חולצות אדומות של סקאלזי, אבל מספיק שונה ממנו ושייכת ליקום של הסדרות המקורייות ולכן כוללת הרבה הופעות אורח מצחיקות, מרגשות, והרבה פעמים שילוב של שניהם.
וליציאות המוזיקליות המעולות של השבוע:
במהלך השנה וחצי האחרונות היה קצת משעמם למלווינס, אז הם החליטו להוציא אלבום אקוסטי כפול שיכלול שירים מכל הקריירה שלהם פלוס קאברים לאליס קופר, הסטונס ועוד. בתיאוריה זה יכול היה להיות סתם אלבום, בפועל זו אחלה יציאה שמזכירה את שני אלבומי הסולו האקוסטיים של באז ומספקת הזדמנות לשמוע להיטים כמו Revolve, Queen, Boris או The Bit בצורה הכי בסיסית שלהם, ולהעריך את הגאונות.
טום מורלו הביא חברים כמו הסולן של ריפיוזד, דמיאן מרלי, כריס סטייפלטון ועוד כדי לעשות מוזיקה קצת יותר אלקטרונית ממה שהוא בדרך כלל עושה. אחרי שנים עם הכיתוב שבאלבומים שלו לא השתמשו בכלים מעבר לארבעה הבסיסיים, זה צעד מעניין לבחור. בלי קשר, הקאבר ל-AC/DC עם אדי ודר והבוס מצויין.
ניל יאנג הוציא שיר חדש מתוך האלבום הבא שלו עם קרייזי הורס וזה נשמע ממש כמו ניל יאנג. איזה איש.
פרנק קרטר היה הסולן של The Gallows, להקה לא רעה לכשעצמה, אבל הגלגול החדש שלו תור אמן סולו אפילו יותר מעניין. פאנק פופי קופצני ועושה שמח. צריך גם כאלה בחיים.
מדברים על חיים ועל פופ פאנק, שימו לב ללהקה הזו שהכרתי מהתכנית שלו. אחלה וייב, אחלה זמרת, כיף של אלבום, באמת.
עוד אלבום שחיים המליץ לי עליו (ובצדק), החדש של רביד פלוטניק (AKA נצ'י נצ'). מוזיקה מצויינת, סאונד מבריק ומעל הכול מילים מרגשות ועמוקות על נושאים כמו התקרבנות, תפילה וקנדריק למאר.
את זאק בראון אני מכיר בעיקר משיתוף הפעולה שלו עם כריס קורנל ועם דייב גרוהל, אבל זה לא אומר שהוא לא טוב. להפך, הוא עושה קאנטרי רוק מצויין ואני ממליץ בחום להקשיב לו גם אם זה לא הז'אנר המועדף עליכם.
NHC הם ראשי תיבות של נאוורו, הוקינס וצ'ייני (לא דיק), שהם חצי מג'יינס אדיקשן בגלגול האחרון שלה ולא יודע כמה אחוז מפו פייטרס (נראה לי 12.5%, לא בטוח לגבי זה) והם עושים מוזיקה שנשמעת כמו שילוב של שתי הלהקות וזה לא רע בכלל!
מכירים את יואהן שטראוס? מה לגבי הקרובה שלו, ניטה? האישה המוכשרת הזו היא הגיטריסטית של אליס קופר ועכשיו מוציאה אלבום סולו שמתוכו שיחררה סינגל עם דיוויד דריימן, הסולן דובר העברית של Disturbed.
