תגית: חדש

נראה לי שמדובר בסוף השבוע הראשון של 2022 שמעניק לנו מבול של יצירות ולא טפטופים קלים. ממליץ להכין איזה קפה או תה ולהקשיב עם הרבה אהבה. ואיזה תאריך יפה, אה?

דבר ראשון, אדי ודר! מודה, לא ציפיתי להרבה מהאלבום לפי הסינגלים שהיו חביבים, אבל כמו שלימד אותי רני זגר, צריך לשפוט שירים בקונטקסט של האלבום, ואווו איזה קונטקסט! ידענו שאדי גייס לתופים את צ'ד סמית' (RHCP), לגיטרה את ג'וש קלינגהופר (לשעבר RHCP וכיום פרל ג'ם) ולבס את אנדרו וואט, ילד הפלא שאמנם הפיק אלבומים של ג'סטין ביבר, אבל גם את האלבום האחרון והמצויין (וכנראה גם את הבא) של אוזי אוסבורן. ידענו גם שבאלבום מתארחים סטיבי וונדר, אלטון ג'ון, רינגו סטאר ואביו של אדי ודר (שאמנם לא חי כבר כמה עשורים טובים, אבל בזכות הקלטה ישנה הצליח להפציע גם בשנת 2022). לא ידענו שזה עומד להיות אלבום מצויין, שיש לי הרגשה שישתבח עם כל האזנה. למרות האהבה שלי לשני הקודמים, אחד מהם נחפר במסדרונות המיינסטרים ובמסעדות הודיות של ישראלים (למרות שהוא מצויין וכולל כמה יצירות מופת) והשני הוא יוקילילי טהור, ויש גבול לכמה אפשר להקשיב לזה, מה שהופך את האלבום הנוכחי לכנראה הכי מעניין.

למי שרצו עוד אדי ודר, היום עלתה שיחה שלו עם ברוס ספרינגסטין לאמזון, וביום ראשון אמורה לעלות ליוטיוב. אם אכן זה יהיה המצב, אעדכן.

ואם חשבתם שזה יהיה הדבר האחרון שקשור לפרל ג'אם, טעות מתוקה בידיכם! הנה שיר חדש מתוך האלבום הבא של סטון גוסארד, וזה נשמע מעניין מאוד וכולל את מתופף העל מט צ'מברלין.

רגע לפני שנמשיך עם חו"ל, קצת גאווה מקומית, אלן פרסונס (שהיה מעורב בין היתר בהפקה של Abbey Road, Dark Side Of The Moon ועוד כמה יצירות מופת) שיחרר אלבום הופעה מתל אביב!

בצד אחר של הפלנטה ההרכב הבין יבשתי שמגיע גם משוויץ וגם מארה"ב להט וקנאות נודע בזכות עיבודים מודרניים לשירי עבדים בסגנון בלאק מטאל פרוגרסיביים. החדש ממשיך את הקו, גם עושה זאת קצת יותר רגוע, אבל אני עדיין בעד.

ועוד קפיצה, הפעם לאופל השבדי ולהקת כת הירח שיוצאת לדרך הארוכה צפונה שאולי לא תתאים לכל אוזן, אבל תעניק הרבה אושר למי שיתחבר אליה.

נשאר במחוזות הצפוניים עם אמורפיס הפינים שהתרככו עם השנים, אבל עדיין ישמחו לא מעט מטאליסטים.

עוד צפון, אבל חיתוך חזק מערבה: החבר'ה הקנדיים הם משהו מיוחד, פרוג מטאל, פאנק שקשה להגדיר וכבר 40 שנה בערך עושה את מה שהוא עושה וטוב שכך ואמן שימשיך עוד.

מקנדה נדרים קצת ללוס אנג'לס. סלאש. מיילס קנדי. הזוממים. כבר ארבעה אלבומים שזה פלוס מינוס אותו דבר, ואם אתם אוהבים, אז תאהבו, ואם לא אז לא.

נסתובב ביבשת אמריקה עם מפצל העצים שהוא בעצם הגיטריסט של All Them Witches שהפעם החליט לשחק עם לופר וזה יפה לשמוע מה בן אדם אחד יכול לעשות עם גיטרה וכמה אפקטים.

נחתוך בחזרה מזאחה לאיי אנגליה ולפרנק טרנר שהוא שילוב המחץ בין פאנק לפולק והספיק להופיע גם באולימפיאדה וגם ברחוב סלמה. באלבום החדש הוא גייס את המתופף אילן רובין (Nine Inch Nails) לרוב האלבום ולשיר השני באלבום את המתופף של מיוז ואת ג'ייסון איסבל לסולו גיטרה.

סינגלים

סימה הנשמה הידועה בשם סימה נון הוציאה סינגל מתוך אלבום חדש וזה משמח בכמה רמות!

סטונר כוללים שניים ממייסדי קאייס ומהמוזיקאים הידועים בעולמות ה…נכון, סטונר! ברנט ביורק וניק אוליברי הציגו לעולם את הלהקה החדשה שלהם בזמן הסגר עם הופעה במדבר שלאחריה הוציאו אלבום לא רע בכלל. עכשיו הם מוציאים סינגל חדש וזה נשמע כמו שלהקת סטונר אמורה להשמע.

קבלו סרט קצר שנכתב על ידי ספייק ג'ונז(!) עבור קליפ של המוזיקאי Rone.

ועוד קליפ מגניב, האב ג'ון מיסטי עשה מחווה לכתוביות הפתיחה של סרטים מהמאה הקודמת וזה יפהפה בעיני.

ולסיום, קחו פלייליסט של שעתיים וחצי בערך של מוזיקה קלאסית לקריאה. מאחל הרבה עמודים נעימים וסוף שבוע רגוע!

לרגע חשבתי שלא אצליח, אבל הנה זה קרה – יש לנו בציר ביום שישי! ויש כמה יציאות מצויינות, אז יאללה, חממו איזה צ'אי, שימו אוזניות ותחשבו מחשבות טובות.

אחרי שבשבוע שעבר שמתי את כל ההוצאות המחודשות, הנה האלבום החדש שמורכב משלושה קטעים, כל אחד באיזור העשרים דקות, מה שנותן שעה של סטונר משובח לימי חורף קרים וגשומים.

הצלופחים הם בגדול איש מוכשר עם כמה מוזיקאים והפעם הוציא אלבום שנע בין בק לבלק קיז, שתי השפעות לא רעות בכלל וזה נשמע כך.

המיסטיים האמיצים (או לפחות זה מה שאני מבין מהפירוש) עושים פסיכדליה רכה ונעימה שמתאימה בדיוק לרגע שבו הוספתם דבש לצ'אי (כי לפי האיורוודה לא כדאי לשים דבש במשקאות רותחים) והפכתם עמוד בספר.

איאן אנדרסון לא פראייר וממשיך להוציא אלבומים גם בגילו המבוגר. ראיתי אותו כמה פעמים בארץ והאיש נהנה להופיע ולעשות מוזיקה. אם אתם בענין של חלילים, מפוחיות ורוק קלאבי עם נגיעות פרוג, אל תתלבטו.

עוד שועל שלא צריך אינטרו, סטיב ואי ממשיך לעשות את מה שהוא עושה והפעם בליווי גיטרה בעלת שלושה צווארים שהמציא, ושיר שהקליט עם יד אחת בלבד עקב החלמה מניתוח.

קבלו רצף הופעות מטורף – נתחיל עם ההופעה ההיסטורית של הביטלס שתועדה בסדרה של פיטר ג'קסון (ושאני ממש רוצה להמשיך לראות, אבל בווליום נורמלי ובלי שני ילדים מתרוצצים תוך כדי) ושכמה ברי מזל בארה"ב יוכלו לראות באיימקס. תכלס זה חמישה שירים וכמה טייקים שלהם, אבל מי סופר?

פה יש ביצוע מטורף לשיר האדיר של זאפה, שלדעתי הוא לא שלם, כי אין פה שירה, אבל יש סולו מטורף שמצדיק פוסט שלם לבד.

הופעה אחרונה – תיעוד נדיר של סאונדגארדן מ-91 עם שירים מ-Badmotorfinger, Louder Than Love וקאבר לסאבאת'.

אם כבר סאבאת' – האגדה טוענת שבשנת 1968 טריו בשם ג'אז סאבאת הקליט כמה שירים, ותכנן לשחרר אלבום בכורה, אלא שמנהיג הלהקה, מילטון קינס, סבל מהתקף לב ונכנס לקומה. כשהתעורר גילה לתדהמתו שרביעיה מבירמינגהם העתיקה את השירים והוציאה אלבום שיש אומרים והמציא את ז'אנר המטאל. לאחר יותר מחמישים שנה – קבלו את ג'אז סאבאת', המקור לכל הטוב.

יש ויאמרו שמילטון קינס הוא בעצם אדם וייקמן, הבן של ריק (יס, הפסנתר המדהים ב- Life On Mars של בואי), והקלידן של אוזי בכמה טורים האחרונים שלו כולל בארץ. הם צודקים. אז הנה טעימה מהאלבום הבא של ג'אז סאבאת', כנראה לא המקור לכל הטוב, אבל אחלה של דבר.

סינגלים

למרות שכבר יצא האלבום, קבלו איזה קליפ חקויאק שעלה לדעתי באיזור השקל ארבעים הוציאו מיניסטרי, שכוללים היום את המתופף הראשון של סולפליי והבסיסט המקורי של טול!

וויווד הם חבורה ותיקה שעושה משהו בין קינג קרימזון לקילינג ג'וק לפינק פלויד, להם עשו גם את אחד הקאברים הטובים ששמעתי בחיי. עכשיו הם חוזרים עם אלבום חדש וסינגל שני שנשמע מצוין לדעתי.

טירוף של קאבר, אה?

טיי סיגל הידוע בכינוי (שאני המצאתי) איתי סגל, החליט להרחיב את המנעד המוזיקלי הרחב שלו וכתב מוזיקה לסרט דוקו על שדרני חדשות במסוק. מתחיל כמו Supernaut של סאבאת' וממשיך למחוזות פאנקיים בעליל.

אם פספסתם – המכשפות (ולא אלה שטוחנים חזק מדי ב-88) החליטו להוציא אלבום בצורה הבאה – כל חודש ישחררו שיר ויוסיפו עוד אחד כי למה לא? הראשון הוא יצירת בלוז באורך 11 ומשהו דקות. סחטיין.

משוגע מוציאים אלבום באפריל והשיר הראשון קטלני כמו כל דבר כמעט שהם עשו, אז הנה.

וכדי לסיים בנימה מרימה יותר, הנה שילוב על של ראפ וקאנטרי שממש לא נשמע כמו אף אחד מהם אלא יותר כמו אנדרו WK: ילהוולף (שאני בעיקר מכיר את שמו) ושוטר ג'נינגס (שהפיק לדאף מקיגן ומרלין מנסון אלבומים) מאחדים כוחות וזה עושה אחלה בלב.

שבת שלום נשמות!

בצל בידודים, אימותים וגשמים התכנסתי שוב כדי לדגום את מיטב המוזיקה של תחילת 2022 ושוב שואל את עצמי איך מתחילים?

התשובה המתבקשת היא: לאט לאט ולפי הסדר.

אז דבר ראשון, שני אלבומים ישנים של חידושים לשירים עוד יותר ישנים. מסתבר שלפני איזה עשרים שנה יצא אוסף של להקות פאנק אולד סקול שעושות קאברים לנירוונה. אני מדבר על אנשים כמו די די ראמון, UK Subs, DOA ועוד כמה זקני שבט שהיו כבר זקנים בתחילת המילניום הנוכחי.

אותם חבר'ה עשו גם כמה קאברים למטליקה, שבעצמם התחילו עם קאברים ללהקות פאנק ונכנסנו ל-Inception של דיסטורשן.

האוסטרלים לא שיחררו מהקטע של להוציא ערימות של אלבומים והפעם מגישים לנו רימיקסים לאלבום האחרון והמשובח שלהם. יש פה דיג'יי שאדו, פיצ'ס, פליימינג ליפס ומלא אנשים שלא שמעתי עליהם בחיים.

את בילי טאלנט הכרתי דרך קימל וג'סי בימי החנות ריבולבר, שם הם עשו מרתון אינסופי של האלבום השני של הלהקה. למזלי לא נרתעתי מכמות ההשמעות ועוד יותר למזלי תפסתי את הקנדיים בהופעה באותה תקופה והם חבורה של אנשים מוכשרים. האלבום החדש דומה אך שונה – יש פה את כל האלמנטים הרגילים, פלוס יציאות סטייל איירון מיידן, פינק פלויד והקלאש, לפעמים באותו שיר. ממלי. להקשיב למילים, הן לא פחות חשובות.

דיוויד באזן הוא גם איש מוכשר והוציא בהפתעה עם פדרו האריה (שאם אני לא טועה, זה הוא לבד) אלבום נעים, לפעמים שקט ולפעמים קצת יותר מכסח, שעוסק בשנות ההתבגרות שלו. לחובבי דמיאן ג'וראדו, מארק לנגן ומוזיקה יפה.

ובצד השני של הסקאלה (ושל העולם), בוריס היפניים מוציאים אלבום מספר אלוהים יודע כמה, והפעם זנחו את הכמעט פופ לטובת אמביינט עם נגיעות מטאליות. זה ברמה של שיר אחד נשמע כמו ביורק והבא אחריו כמו מלווינס (שעל שם השיר שלהם הם קרויים, אז לא מפתיע). שווה לשים פליי, רק אל תתנו לשקט של ההתחלה לפתות אתכם לשים את זה בזמן מנוחת הצהריים, כי חבל.

אחרי שבשבוע שעבר יצא הסינגל עם הסולן והגיטריסט של גוג'ירה, השבוע יצא שאר האלבום שהוא חתיכת סטירת לחי מצלצלת היישר בחזרה לניו יורק של סוף המילניום הקודם.

ספיישל פרוגלים

כשהייתי ילד ראיתי את חבורת החבובות שלא הייה חבובות ולא גרה ברחוב סומסום ורציתי נורא לדעת מה הם עושים מתחת לאדמה, למה יש (לפחות) שלושה סוגים שונים של חיות ומה הקטע של הזקן עם הכלב. למזלי מתישהו בבגרות יצא לי לראות את זה (אם אני לא טועה זה היה אצל טל בברוקלין) והבנתי כמה הסדרה גאונית. אפל טיוי כנראה חושבים כמוני כי הם חידשו את הסדרה וממה שקלטתי זה אותו רעיון, מותאם לתקופה שלנו. ראיתי עם נור את הפרק הראשון והוא לא השתעמם לרגע, למרות שחששתי מכך. עוד חשש שהיה לי זה שהם העיפו את שיר הפתיחה המצויין, אבל אפל והיורשים של ג'ים הנסון לא פחות מגאונים והפכו אותו לשיר הסיום! תקשיבו לפסהקול המצויין ותראו לדור הבא, כי מגיע להם.

ועוד הפתעה קטנה מהסדרה – שיר אולד סקול רוקנרול של הפו פייטרס! לא זוכר ששמעתי דברים כאלה בפרפר נחמד.

https://youtu.be/aoWmrYiGTOM

ואם כבר פו פייטרס – הנה ההופעה המלאה שלהם מיוני האחרון, בעצם ההופעה שנבחרה לפתוח את החזרה לשגרה (בערך) במדיסון סקוור גארדן. כיף לראות את דייב גרוהל מתרגש ואני מחכה לראות אותו עושה שטויות בסרט האימה שיצא בסוף חודש הבא.

סינגלים

הנה משהו שאף אחד לא ביקש ועדיין קיים – אחרי שבשבוע שעבר קיבלנו שיר חדש של הסקורפיונס, עכשיו קיבלנו חידוש ללהיט הניינטיז בהשתתפות ברנדון בויד מאינקיובוס ופורטוגל האיש. אגיד לזכותו שמעניין לשמוע את השיר בלי המבטא הגרמני.

ומ-Wind Of Change ל-Wings Of Carnage. חיים טוען שטוחן הגופות (מקניבל קורפס) הוא האיש החמוד במטאל. לא מתווכח, אבל מציע להקשיב לשיר הכי מכסח שיצא לי לשמוע השבוע. מה שנקרא, זה לא סקורפיונס.

ועוד קפיצה מטורפת בסקאלה לשיתוף הפעולה של קארואגבין ולאון ברידג'ס מתוך איפי חדש שיצא בקרוב.

נקשאטראס היוונים הוציאו עוד סינגל מתוך האלבום הבא שלהם שממשיך את הקו הסטונר פסיכדליה האיכותי.

עוד קצת סטונר פסיכדלי והפעם עם השפעות קאנטרי ואמריקנה.

הוירטואוז הנודע ג'ו סטריאני יצא לחקור מוזיקה מדברית סטייל טינאריוון וזה עובד לו. מקווה שכל האלבום הבא יהיה בסגנון.

ספיישל ארת'לס

אוהבים שירים אינסטרונטליים של חצי שעה והשפעות שנעות בין קראוט רוק, סאבאת' ומיילס דיוויס? אז תקשיבו לחידושים של שלושה אלבומים שכוללים בדיוק את התמהיל הזה, ועוד הרבה יותר!

ולסיום קחו מדיטציה מבית היוצר של אמן החושים עידו קציר שהולך ונהיה פסיכדל יותר ויותר.

שיהיה אחלה חורף לכולם!

שמעו, איחור אופנתי בטירוף, אבל ככה זה החיים. מחר אמורים לצאת כמה אלבומים שכנראה יהיו טובים, אז בינתיים ריכזתי את מה שיצא השבוע ומחלק את זה לסינגלים קודם ובסוף לאלבומים ואיפי. יש כמה יציאות ששווה להשקיע בהן.

סינגלים

את אן וילסון מלהקת הארט שמענו בשיר Brother של אליס אין צ'יינס, ועכשיו היא עושה להם קאבר יפהפה.

מיוז חוזרים אחרי כמה שנים טובות וממשיכים עם הקו של האלבום האחרון.

אחרי איפי מטורף שיצא בשנה שעברה, קאלט אוף לונה חוזרים עם עוד צלילים קשים אך יפים.

מדברים על קשים ויפים, קבלו את מפגש הענקים הזה של אושיות הנויז והדרון. רק תוודאו שאין ילדים בסביבה.

אז יצא שיר חדש של הסקורפיונס והוא ממש נשמע כמו להיט אצטדיונים של הסקורפיונס. כל הכבוד להם שעדיין ממשיכים.

ג'ק וייט חוזר עם עוד סינגל מהאלבום הבא שלו והפעם בלדה אקוסטית ביותר.

הילד החוזר עושים הארדקור אולדסקול והפעם מחזקים עם מלך הריפים מגוג'ריה לכיסוח מטורף.

גוסט חוזרים עם שיר חדש מאלבום שאמור לצאת בקרוב, וכמו תמיד שינו סגנון למשהו… גותי? לא יודע, שווה לבדוק.

אחרי קיצור שם, להקת הסטונר מטאל חוזרת עם שיר קצרצר באורך 9:25 שנותן טעימה ממה שאמור להגיע אלינו עוד חודשיים.

צ'רלי גבריאל נולד לפני מלחמת העולם השניה, והופיע לראשונה קצת לפני סיומה. למרות הקילומטראז' המרשים, הבן אדם עדיין יוצר ואת האלבום הבא שלו שיצא בקרוב מקדיש לאחיו שנפטר מקורונה ויוצא בסאב פופ בקטע מוזר.

סטונר + דום +סקייטבורד + קאבר לשיר מלפני ארבעים ומשהו שנה + סולו חליל = אחלה דבר.

אלבומים

החבר'ה האלה עושים מטאל לא רע בכלל. זהו, אין לי הרבה יותר מה לומר.

אלבום הקאברים השלישי של קט פאוור כולל חידושים לשירים של לנה דל ריי, ניק קייב ולהקה שמורבת מריאן גוסלינג ופלי.

כאן יש מעין סופר גרופ של סופיאן סטיבנס, סאן לוקס ועוד כמה. זה נשמע כמו משהו מלטף ורגוע, אז ממליץ לקחת כוס תה ולהנות.

עוד סופרגרופ שכולל אנשים מפו מאנצ'ו, אופת', יאונינג מאן ועוד כמה, ועושים משהו בין דפש מוד לקווינס אוף דה סטון אייג'. אהבתי מאוד.

גם את האלבום של מזמור אהבתי, למרות שהוא כולה שני שירים שנשמכים כמעט חצי שעה. מבחינתי הם יכולים להמשיך עם הקו השקט יותר, עושה להם טוב.

המלך בופאלו מסתמנים כאחת היציאות של עולם הסטונר רוק וכאן מנגנים בוואן שכבר כללל כמה שמות מעניינים.

טונדרה עושים מוזיקה כבדה, שלפעמים היא אינסטרומנטלית ולפעמים שרים ובשני המקרים מדובר בחבורה איכותית שהולכת ומתפתח מאלבום לאלבום.

ריילי ווקר נהג לנגן עם החברים הללו והם עושים אמריקנה פסיכדלית איכותית ביותר.

וכאן יש פסיכדליה ניו זילנדית מלהקה שכבר קיימת מעל שני עשורים ועוסקת בנושאים מיסטיים ורוחניים ביותר.

בונובו זה סוג של שימפנזה וגם אמן אלקטרוני שחביב על בתי קפה בתל אביב. מה אגיד? זה אחלה נעים.

ונסיים עם כיסוח מלהקה שפעם ממש לא אהבתי ולאחרונה מבין שהם לא רעים בכלל.

נתראה מחר אם הכול יהיה לטובתנו.