בשנים האחרונות, מדי יום שישי, אני שולח לקרובים אלי את מיטב המוזיקה החדשה שיוצא לי לדגום, ויש כמויות היסטריות בתקופה האחרונה. כדי לא להעמיס על חשבונות הוואטסאפ, אני שם כאן את כל הדברים שאהבתי, ומקווה שגם אתם תאהבו.
נתחיל עם השיר החדש של פרל ג'אם, שמגיע מתוך האוסף שיצא בבנדקאמפ כדי לקדם את התמיכה באמנים האמריקאים.שיר ממש אחלה לדעתי, אז אם לא אהבתם, תנו עוד האזנה או שתיים.
AC/DC חוזרים אף הם עם סינגל חדש מתוך האלבום הבא והמי יודע כמה שלהם. מה שאדיר בלהקה הזו, שהם כבר בערך 50 שנה עושים את אותו דבר בערך (עם זליגות ימינה ושמאלה), והכול נשמע טוב!
Zeal & Ardor, אחד ההרכבים המעניינים מהשנים האחרונות, חוזרים עם אי פי מלא שירי מחאה וזעם, ולמרות זאת קצת פחות כבד מהאלבומים הקודמים.
Bad Religion גם מביעים עמדה על מה שמתרחש, וזה נשמע לגמרי כמו בד רליג'ן.
מהצד השני של האטלנטי, יש את Refused שגם רוצים להגיד מה הם חושבים, וכמו ריפיוזד זה נשמע גם דומה וגם שונה. מחכה לשמוע את האיפי.
הגאון הקנדי הוציא עוד שיר מאלבום ההופעה שאמור לצאת בקרוב ועושה שילוב בין היכולות שלו בתור מוזיקאי, מנצח, זמר, מלחין ומדריך בצופים. בקטע הכי טוב שיש, כן?
שמעתי הרבה שלא אוהבים את Greta Van Fleet כי הם דומים מדי לזפלין. אני אוהב אותם כי הם דומים לזפלין! מבחינתי הם יכולים להמשיך לעשות מה שהם עושים עד שימאס להם. או לי.
סטיבי וונדר מגייס את ילד הפלא גארי קלארק ג'וניור לשיר חדש מזה כמה שנים טובות (באמת שאין לי כח לבדוק באול מיוזיק כמה, עדיין לא עשיתי ספונג'ה והילד החליט להתאמן על זריקת פריזבי בתוך הבית). אחלה של דבר, קיים סיכוי שיעשה לכם שמח בלב.
Spirit Adrift היא להקת סטונר מטאל שהוציאה אלבום חדש ומשובח, ומזכירה מאוד מסטודון, ג'ודס פריסט ואוזי. אם כבר אוזי, קחו גם את הקאבר האדיר שהם עשו לסאבאת' מתוך אלבום קאברים שנראה מצויין ואמור לצאת בקרוב מאוד.
הפאמפקינז הוציאו איפי חדש ואלקטרוני. חלק מהאנשים שאני מכיר לא אהבו כי הם שינו כיוון, ואחרים אהבו דווקא בגלל זה. אני ממליץ להקשיב בעצמכם ולהחליט.
מי שראה את ההופעה של Cloud Nothings בלבונטין לפני כמה שנים יודע שמדובר בתופעה מיוחדת מאוד. בשיר החדש הם ממשיכים לעשות את מה שהם יודעים ואמן ורק ימשיכו.
מייק דילון הוא אחד הפרקשיוניסטים האהובים עלי (בחיים לא חשבתי שתהיה לי בראש היררכיית פרקשיוניסטים, אבל מסתבר שיש) וחוזר עם שיר חדש אחרי שני אלבומים מוצלח שיצאו השנה, הראשון בהם כלל את הקאבר המדהים הזה לניין אינצ' ניילס:
Minutemen הוציאו אלבום הופעה של 23 שירים בקצת מעל 33 דקות וזה נשמע טוב היום כמו שזה נשמע לפני כמעט 40 שנה. ג'יזס. איך כבר 40? ואם כבר מייק וואט וחברים, שימו לב לאלבום המחווה לשתי יצירות של ג'ון קולטריין אותו עושים וואט וכמה חברים. בינתיים יצא רק השיר הבא, אבל זה לגמרי מצדיק פרי אורדר בבנדקאמפ.
Lost Symphony הם הרכב מטאל סימפוני לא חופר כפי שנהוג בז'אנר, שהצליח לגייס לשורותיו אושיות כמו מרטי פרידמן, דייב אלפסון, ג'ף לומיס ודייב אברוזסה (מקווה שככה כותבים את זה) – כן כן, ההוא שניגן ב-Ten של פרל ג'אם!
Me And That Man הוא בעצם נרגל, המנהיג של בהמות', שתחת השם הזה הוציא כבר כמה אלבומים של מוזיקת מערבונים והצליח לשכנע חברים כמו איסהן, קורי טיילור ועוד אושיות מטאל לשתף איתו פעולה.
ג'לו ביאפרה וחבריו מוצאים אלבום מלא במה שהם יודעים לעשות הכי טוב – שירי מחאה נגד המשטר האמריקאי הנוכחי, עם שמות כמו "אנחנו יצרנו את פוטין", "אנשים עם יותר מדי זמן פנוי", "יום משעמם זה כל מה שאני צריך" ו-"מספיק עם הסלפים".
ג'ון פרושיאנטה הוציא עוד שיר ברייקביט שהוא… די נשמע כמו שיר ברייקביט. לא רע, לא מדהים והייתי לגמרי מקשיב לשאר האלבום.
האו-סייז, או איך שלא קוראים להם היום, הוציאו אלבום שני לשנה המוזרה הזו, והוא שילוב של כיסוח פסיכוטי ופסיכדליה מג'ומג'מת אלקטרונית, כמו שכנראה רק הם יודעים לעשות. צריך סבלנות, אבל שווה להשקיע.
עוד הרכב ותיק יחסית שהוציא אלבום חדש ומכסח בשבוע שעבר. גם כאן זה לא בדיוק Easy Listening, אבל אחלה של דבר.
Crippled Black Phoenix משלבים גם כמה סגנונות ונעים בין המטאל פרוגרסיבי לאטמוספרי, ולדעתי עושים עבודה מצוינת.
ונסיים עם אחד האלבומים שהכי שימחו אותי בתקופה האחרונה. Ohms הוא אחד האלבומים הטובים של הלהקה ומשלב בין הדיסטורשן למלודיות ולכתיבת השירים והריפים שגרמו לי לאהוב את הלהקה מהאלבום הראשון ולא לזרוק את החולצה היחידה שיש לי שלהם עד היום. סיפור אמיתי.
כתיבת תגובה