איזו שנה, אה?
כל שנה כוללת דברים טובים יותר וטובים פחות, אבל לראשונה בחיי חוויתי שנה שהייתה מוקפת במגפה, ולא מעניין אותי האם היא קונספירציה של ממשלות, אנשי לטאה וכו', אלא תופעה שנוגעת בכמעט כל בן אנוש על הפלנטה, והביאה איתה מגמות מעניינות שכנראה ילמדו בספרי ההיסטוריה בשנים הבאות.
ושרדנו אותה!
(רובנו. בטי וייט למשל, מתה שבועיים לפני יום ההולדת ה-100 שלה ורגע לפני שהנחתי את הטלפון בצד בפעם האחרונה ב-2021).
מכיוון שאני לא עושה מעקב אחרי מה אהבתי השנה ואני כל הזמן מחפש דברים חדשים להתרגש מהם ללא קשר לזמן הקלנדרי שבה הם נוצרו או יצאו לאוויר העולם, הנה כמה דברים שעשו לי טוב בזמן האחרון.
דבר ראשון ורק שיהיה ברור – אין לי שום דבר נגד סיכומים, להפך, אני מחכה תמיד לסיכומי שנה ובדרך כלל הם ממלאים את זמן צריכת המדיה שלי מאיזור נובמבר עד סוף יוני בערך, אז הנה כמה טובים:
1. הסיכום של גיל מטוס שמלא בפסיכדליה, ג'אז, אלקטרוניקה נעימה, פרוג רך ואמריקנה. אני אישית התחלתי להקשיב לכל האלבומים בו לפי הסדר וזו חוויה מרוממת באמת.
2. הסיכום של ברוקלין ויגן מלא בשמות שלא שמעתי בחיים לצד כאלה שלא נתתי להם יותר מדי תשומת לב. נראה לי ששווה להשקיע בו, כמו גם ברשימת 12 אלבומי הג'אז שהם נותנים.
3. קוואמי המלך מסכם שנה בצורה הכי יפה ואישית שראיתי ואצלו אמנם אני מכיר יותר מהדברים, אבל הוא מעורר רצון עז ללכת ולהקשיב להם שוב אחרי שקוראים את הדברים המרגשים שהוא כותב. וכן, מעבר לחשודים העיקריים יש שם מלא דברים שלא הייתי מודע לקיומם עד לפני כמה דקות.
4. איכשהו אני לא חשוף לאנטנות השמיימה ובדרך כלל נזכר בבלוג הזה כשניימן מסכם שנה ואז אומר שעלה הסיכום שלו, וכל פעם אני אומר לעצמי שזו טעות מרה מצידי, כי זה חתיכת דבר איכותי. הוא מתחיל את הרשימה עם אלבום הסולו של הגיטריסט של אלדר, איך אני יכול לא לאהוב אותו?
5. רון הגאון מסכם שנה בצורה הכי מוזרה שראיתי בחיי, אבל יש פה רשימה שכנראה צריך עשור וחצי לבדוק, אז אנסה לדגום לפחות חלק מהשלל.
6. פה יש עוד קצת מטאל, קצת יותר שפוי, אבל עדיין כמות עצומה שכנראה תשמח לבב אנוש חובב דיסטורשן.
7. תראו, יש מלא קולנוע, טלוויזיה וכו', כן? אין שום סיכוי לספוג את כל השפע שהעולם מייצר, גם אם יהיו עוד שבע מגפות (ואלוהים, בוא לא, סבבה?), ולכן לא שמתי כאן סיכומי מדיה שאי אפשר לצרוך תוך צעידה או ניקיון. מה שכן, יאיר רווה נותן סיכום קצר יחסית ומהדברים שכן ראיתי, כנראה שיש לנו טעם די דומה, אז שווה לבדוק.
וזהו.
רק אומר שמבחינתי אלבום השנה (הלא מפתיע בעליל) הוא המסטודון החדש שאמנם נשמע לגמרי כמו מסטודון, אבל גם קצת כמו אליס אין צ'יינס, סאונדגארדן, סמשינג פאמפקינז, ג'יינז אדיקשן ועוד דברים שהתחלתי לאהוב כשרבין היה בחיים ועדיין עושים לי טוב בלב. כבונוס, האלבום הארוך והורסיטילי כולל את שיר הסיום הכי טוב ששמעתי כבר המון זמן, אז אם עדיין לא השקעתם בו, לא יהיה זמן טוב יותר.
דבר נוסף שעשה לי טוב השנה הוא נינטנדו סוויצ'. אחרי עשרים שנה ללא קונסולה ואחרי שהקורונה הציתה בי את אש המשחקים, החלטתי לקנות לנור את הסוויצ' כשהוא נדבק בקורונה. התלבטתי נורא אם זה צעד חכם, אבל בסוף הגעתי להבנה שכך תהיה לי שליטה על מה שהוא משחק ושנוכל להנות יחד. ואכן אנחנו נהנים, והרבה יותר ממה שחשבתי. עם המכשיר רכשתי את מריו U וזה היה תיקון לכל השנים בהן הייתי די גרוע בעלילותי השונות של השרברב האיטלקי. נינטנדו יודעים מה הם עושים והפכו את חווית המשחק להרבה יותר ידידותית, מבחינת עיצוב, נגישות ויותר מכל, שיתוף. אמנם הרבה יותר קשה להתקדם כשנור ואני משחקים יחד, אבל אני מרגיש את הכח של שיתוף הפעולה ואת החברות שמתחזקת כעומדים בפני משימות יחד. כשאמא שלי רצתה לקנות לו משחק (ואחרי התייעצות עם המוכרים בחנות המגניבה של נינטנדו בסנטר) הוא בחר משהו שבחיים לא הייתי קונה בעצמי, אבל איזה יופי של משחק. Pikmin 3 נשמע כמו חיקוי עלוב לפוקימון, אבל זהמשחק יפהפה ויזואלית ורעיונית שמלמד עבודת צוות בדרך הכי יפה שראיתי. יודע לבחור הילד.
לעצמי קניתי את Skyrim, אחרי שכבר עשור בערך אני שומע כמה הוא טוב, ואכן מדובר בחוויה סוחפת שאני נהנה לשים מטאל ברקע ולצלול לתוכה. ממליץ מאוד לחובבי הפנטזיה.
בזכות הסיכומים של דורון פישלר (שממליץ בחום לעקוב אחריו, הוא איש מעניין ביותר) ראיתי אתמול את הספיישל הראשון של בו ברנהאם והבן אדם גאון, אין לי מה להגיד. בהתחלה הרמתי גבה כשראיתי כמה הוא צעיר וכמה הוא מסתמך על מוזיקה, אבל אחרי חמש דקות בערך הבנתי שאני צריך להניח לדעות הקדומות ולזרום עם הטירוף, והו כמה טוב שעשיתי זאת. עכשיו אני מחכה לסיים לכתוב ולראות את שני הבאים כולל זה שהרבה אמרו שהיה אחד הרגעים הטובים של 2021.
כן, קראתם נכון. עדיף לא לראות את הטריילר וישר לראות את המופע עצמו, שהוא שילוב של קסם, מנטלסטיות (או איך שלא קוראים לזה) ורגש עמוק. שמעתי עליו כבר מזמן והתחלתי לראות עם נור לפני כמה ימים עד השרגע שבו הוא התחיל לדבר על רולטה רוסית. באותו היום (ואחרי שהיה לו אותו כבר כמעט שנה בבית) קראתי רשימת סיכום ובה הופיע הספר של דרק דלגאודיו, הפרפורמר שלהלן. החלטתי לתת צ'אנס וכשניגבתי את הדמעה האחרונה הודיתי ליקום על צירוף המקרים הזה. אז שוב, לא לראות את הטריילר (אולי בשביל טעימה קטנה ממה מגיע), כן להניח טלפון בצד על שקט, ולהנות מהדבר המופלא הזה (שפרנק אוז (הידוע בתור יודה, פוזי ועוד כל מיני) ביים, סטיבן קולבר הפיק, ומרק מתארסבאו (DEVO, סינגלס ועוד המון סרטים) הלחין).
יאללה כמה דברים חדשים!
קים גורדון (סוניק יות') וג'יי מסקיס (דינוזאור ג'וניור) משתפים פעולה לראשונה באלבום סטודיו שהדבר הרע היחיד שאני יכול להגיד עליו זה שהוא איפי עם שני שירים. איזה יופי של שני שירים אבל. אמן וזו רק ההתחלה.
לפעמים אפשר לגמרי לשפוט אלבום על פי העטיפה שלו וכאן זה לגמרי המקרה, גם אם לא מדובר ביצירת פרוג או מטאל, אלא באלקטרוניקה חללית מרתקת.
תאהבו את המכשפה שלכם עושים סטונר ישראלי משובח ואני שמח לראות שעוד ועוד דברים כאלה ואחרים צצים כאן בשנים האחרונות. באמת כיף של דבר.
את החבר'ה האלה הכרתי מסיכום השנה של ג'יימס לברי וזה איפי מגניב ומשמח מאוד ומצדיק את הכמה דקות שולקח להקשיב לו.
יאללה לכו תהיו הכי טובים שאתם יכולים ושנזכה לעוד הרבה שנים מלאות באושר!
