בצל בידודים, אימותים וגשמים התכנסתי שוב כדי לדגום את מיטב המוזיקה של תחילת 2022 ושוב שואל את עצמי איך מתחילים?
התשובה המתבקשת היא: לאט לאט ולפי הסדר.
אז דבר ראשון, שני אלבומים ישנים של חידושים לשירים עוד יותר ישנים. מסתבר שלפני איזה עשרים שנה יצא אוסף של להקות פאנק אולד סקול שעושות קאברים לנירוונה. אני מדבר על אנשים כמו די די ראמון, UK Subs, DOA ועוד כמה זקני שבט שהיו כבר זקנים בתחילת המילניום הנוכחי.
אותם חבר'ה עשו גם כמה קאברים למטליקה, שבעצמם התחילו עם קאברים ללהקות פאנק ונכנסנו ל-Inception של דיסטורשן.
האוסטרלים לא שיחררו מהקטע של להוציא ערימות של אלבומים והפעם מגישים לנו רימיקסים לאלבום האחרון והמשובח שלהם. יש פה דיג'יי שאדו, פיצ'ס, פליימינג ליפס ומלא אנשים שלא שמעתי עליהם בחיים.
את בילי טאלנט הכרתי דרך קימל וג'סי בימי החנות ריבולבר, שם הם עשו מרתון אינסופי של האלבום השני של הלהקה. למזלי לא נרתעתי מכמות ההשמעות ועוד יותר למזלי תפסתי את הקנדיים בהופעה באותה תקופה והם חבורה של אנשים מוכשרים. האלבום החדש דומה אך שונה – יש פה את כל האלמנטים הרגילים, פלוס יציאות סטייל איירון מיידן, פינק פלויד והקלאש, לפעמים באותו שיר. ממלי. להקשיב למילים, הן לא פחות חשובות.
דיוויד באזן הוא גם איש מוכשר והוציא בהפתעה עם פדרו האריה (שאם אני לא טועה, זה הוא לבד) אלבום נעים, לפעמים שקט ולפעמים קצת יותר מכסח, שעוסק בשנות ההתבגרות שלו. לחובבי דמיאן ג'וראדו, מארק לנגן ומוזיקה יפה.
ובצד השני של הסקאלה (ושל העולם), בוריס היפניים מוציאים אלבום מספר אלוהים יודע כמה, והפעם זנחו את הכמעט פופ לטובת אמביינט עם נגיעות מטאליות. זה ברמה של שיר אחד נשמע כמו ביורק והבא אחריו כמו מלווינס (שעל שם השיר שלהם הם קרויים, אז לא מפתיע). שווה לשים פליי, רק אל תתנו לשקט של ההתחלה לפתות אתכם לשים את זה בזמן מנוחת הצהריים, כי חבל.
אחרי שבשבוע שעבר יצא הסינגל עם הסולן והגיטריסט של גוג'ירה, השבוע יצא שאר האלבום שהוא חתיכת סטירת לחי מצלצלת היישר בחזרה לניו יורק של סוף המילניום הקודם.
ספיישל פרוגלים
כשהייתי ילד ראיתי את חבורת החבובות שלא הייה חבובות ולא גרה ברחוב סומסום ורציתי נורא לדעת מה הם עושים מתחת לאדמה, למה יש (לפחות) שלושה סוגים שונים של חיות ומה הקטע של הזקן עם הכלב. למזלי מתישהו בבגרות יצא לי לראות את זה (אם אני לא טועה זה היה אצל טל בברוקלין) והבנתי כמה הסדרה גאונית. אפל טיוי כנראה חושבים כמוני כי הם חידשו את הסדרה וממה שקלטתי זה אותו רעיון, מותאם לתקופה שלנו. ראיתי עם נור את הפרק הראשון והוא לא השתעמם לרגע, למרות שחששתי מכך. עוד חשש שהיה לי זה שהם העיפו את שיר הפתיחה המצויין, אבל אפל והיורשים של ג'ים הנסון לא פחות מגאונים והפכו אותו לשיר הסיום! תקשיבו לפסהקול המצויין ותראו לדור הבא, כי מגיע להם.
ועוד הפתעה קטנה מהסדרה – שיר אולד סקול רוקנרול של הפו פייטרס! לא זוכר ששמעתי דברים כאלה בפרפר נחמד.
ואם כבר פו פייטרס – הנה ההופעה המלאה שלהם מיוני האחרון, בעצם ההופעה שנבחרה לפתוח את החזרה לשגרה (בערך) במדיסון סקוור גארדן. כיף לראות את דייב גרוהל מתרגש ואני מחכה לראות אותו עושה שטויות בסרט האימה שיצא בסוף חודש הבא.
סינגלים
הנה משהו שאף אחד לא ביקש ועדיין קיים – אחרי שבשבוע שעבר קיבלנו שיר חדש של הסקורפיונס, עכשיו קיבלנו חידוש ללהיט הניינטיז בהשתתפות ברנדון בויד מאינקיובוס ופורטוגל האיש. אגיד לזכותו שמעניין לשמוע את השיר בלי המבטא הגרמני.
ומ-Wind Of Change ל-Wings Of Carnage. חיים טוען שטוחן הגופות (מקניבל קורפס) הוא האיש החמוד במטאל. לא מתווכח, אבל מציע להקשיב לשיר הכי מכסח שיצא לי לשמוע השבוע. מה שנקרא, זה לא סקורפיונס.
ועוד קפיצה מטורפת בסקאלה לשיתוף הפעולה של קארואגבין ולאון ברידג'ס מתוך איפי חדש שיצא בקרוב.
נקשאטראס היוונים הוציאו עוד סינגל מתוך האלבום הבא שלהם שממשיך את הקו הסטונר פסיכדליה האיכותי.
עוד קצת סטונר פסיכדלי והפעם עם השפעות קאנטרי ואמריקנה.
הוירטואוז הנודע ג'ו סטריאני יצא לחקור מוזיקה מדברית סטייל טינאריוון וזה עובד לו. מקווה שכל האלבום הבא יהיה בסגנון.
ספיישל ארת'לס
אוהבים שירים אינסטרונטליים של חצי שעה והשפעות שנעות בין קראוט רוק, סאבאת' ומיילס דיוויס? אז תקשיבו לחידושים של שלושה אלבומים שכוללים בדיוק את התמהיל הזה, ועוד הרבה יותר!
ולסיום קחו מדיטציה מבית היוצר של אמן החושים עידו קציר שהולך ונהיה פסיכדל יותר ויותר.
שיהיה אחלה חורף לכולם!
כתיבת תגובה