תגית: מוזיקה

שבוע אחרי שבוע? מסתבר!

דבר ראשון, חגיגת 35 לקלאסיקת הוידאו שאם עדיין לא ראיתם, מציע לפנות 16 דקות ולשבת לראות את התופעה. צוות צילום יצא לתעד מה קורה במגרש חניה בשעות שלפני הופעה של ג'ודאס פריסט במרילנד בשנת 1984 והתוצאה היא התמצית של סצנת המטאל האמריקאי באייטיז. אם אהבתם, יש מרצ' כאן.

משהו שפספסתי בשבוע שעבר – גייסון איסבל (שעשה את אחד הקאברים הכי טובים לדעתי ל-Sad But True) הוציא אלבום קאברים לשירים שהגיעו מג'ורג'יה. יחד עם בלה פלק, ברנדי קרלייל (שעשתה כבוד גדול לכריס קורנל בעבר) והקלידן של ה-Allman Brothers, הוא עושה קאברים מגוונים ל-REM, ג'יימס בראון, Black Crowes ו-Allman Brothers. כיף גדול זה.

חייב להגיד שהם אף פעם לא היו הלהקה האהובה עלי, אבל בהחלט נהנה מהאלבומים שלהם, אז הנה החדש של תיאטרון החלומות עם שבעה שירים שנפרסים על שעה פלוס, כולל סיום באורך 20 דקות.

עוד להקה שאני לומד לאט להעריך, ביפי קליירו הם סקוטיים שעושים משהו בין פרוג לפופ פאנק לרוק קלאסי. נסו, מה אכפת לכם?

האלבום החדש והכפול של מסטודון יגיע בשבוע הבא ובינתיים הם הוציאו עוד שיר שנשמע אחרת לגמרי ממה שעשו עד עכשיו. אשקר אם אגיד שאני לא מחכה לראות מה הם רקחו לנו שם.

גם ג'רי קנטרל מפנק אותנו עם אלבום בשבוע הבא ומוציא גם הוא שיר חדש שלעומת מסטודון, דומה מאוד למה שעשה עד כה וכן, תן לי עוד הרבה כאלה בבקשה.

סלאש ומיילס קנדי כאן עם עוד שיר שלא זז מהנוסחה שלהם וזה אחלה כמו רוב מה שהם עושים.

לאט ובשקט אלדר הפכו לאחת הלהקות האהובות עלי בשנים האחרונות ועכשיו הם חברו לקאדאבר כדי להוציא אלבום משותף ואם לשפוט לפי השיר הראשון שיוצא מהפרוייקט יש למה לצפות.

המיול מוציאים אלבום בלוז וזה נשמע לא רע בכלל! לא מפתיע האמת בהתחשב ברגש ואהבת המוזיקה שיש לוורן היינס וחבורת המוכשרים שאיתו.

קשה לי להגדיר מה הסגנון של הלהקה הזאת, אבל הם הוציאו אלבום קאברים (כמו בראש הפוסט) לכריסמס שכולל גם שיר חנוכה, קאבר לקרידנס ועוד. נעים סה"כ.

לחובבי הפסיכדליה עם דגש על הפסיכי, קחו את החדש של דירהוף שנשמע כמו ארבעה אלבומים Shaken not stirred.

עוד להקה שלקח לי זמן להפתח אליה, כל פעם שאני מת עושים רוקנרול כבד ביותר ונראה לי נסיים עם זה, אה? שיהיה רק טוב לכולם אמן.

כמעט חודשיים מהבציר האחרון. הזמן עף כשנהנים, אה? לפני המוזיקה אני רוצה לדבר על כמה סדרות וסרטים שלדעתי לא מוערכים מספיק.

ונום 2 הוא אחד הסרטים הכי מטופשים שראיתי בחיי, ואני אומר את זה בתור מחמאה. נדמה שהסרט לא לוקח את עצמו ברצינות לשניה, ולא בקטע מטאפיזי כמו דדפול, אלא בתור סרט על מלחמה בין שני אנשים שנושאים בקרבם סימביוט מהחלל שרוצה לאכול מוחות. וודי הארלסון אדיר כמו (כמעט) תמיד בתור קארנאג' שסוף סוף מגיע לקולנוע וטום הארדי הוא שחקן לא נורמלי, בעיקר בתפקיד הסימביוט אוכל הראשים, אבל לא רק.
אל תפספסו את הסצנה שאחרי כותרות הסיום. אחריה אפשר ללכת הביתה עם חיוך ענק מרוח על הפנים.

מצד שני, המוסד, לוקחת את עצמה ואת סדרת הספרים המקורית של אסימוב ממש ברצינות. אמנם קראתי רק את הראשון (ועשיתי זאת שוב לפני הסדרה. בשאיפה בקרוב אסיים את מחזור כישור הזמן 2 ואתפנה לשאר הסדרה), אבל נראה שליוצרים הייתה הרבה הערכה למקור והרבה כוונות לרדת לפרטים, מהעיצוב ועד לנושאים בהם דנה הסדרה. מצדיק לגמרי להשקיע את 18 הש"ח בחודש שאפל רוצים בשביל מנוי. (על הדרך קלטתי שגם מיסטיק קווסט נראה טוב וכנ"ל תוכנית הבוקר והדוקו של טוד היינז על הוולווט אנדרגראונד)

גם הפסקול של בר מקריירי מומלץ ביותר!

בין הטמטום של ונום לרצינות של המוסד יושבת לה בכיף הסדרה החדשה של סטאר טרק ובאה לעשות לנו טוב על הלב (ומצדיקה את המנוי לאמזון פריים, למרות שיש שם עוד המון דברים טובים). השם שלה כבר מרמז על הנושא – סיפורם של נשות ואנשי צוות על החללית סריטוס, שגם הם וגם היא לא בדיוק האנטרפרייז. למרות זאת יש בסדרה המון לבביות והומור משובח, ואמנם היא מזכירה את חולצות אדומות של סקאלזי, אבל מספיק שונה ממנו ושייכת ליקום של הסדרות המקורייות ולכן כוללת הרבה הופעות אורח מצחיקות, מרגשות, והרבה פעמים שילוב של שניהם.

וליציאות המוזיקליות המעולות של השבוע:

במהלך השנה וחצי האחרונות היה קצת משעמם למלווינס, אז הם החליטו להוציא אלבום אקוסטי כפול שיכלול שירים מכל הקריירה שלהם פלוס קאברים לאליס קופר, הסטונס ועוד. בתיאוריה זה יכול היה להיות סתם אלבום, בפועל זו אחלה יציאה שמזכירה את שני אלבומי הסולו האקוסטיים של באז ומספקת הזדמנות לשמוע להיטים כמו Revolve, Queen, Boris או The Bit בצורה הכי בסיסית שלהם, ולהעריך את הגאונות.

טום מורלו הביא חברים כמו הסולן של ריפיוזד, דמיאן מרלי, כריס סטייפלטון ועוד כדי לעשות מוזיקה קצת יותר אלקטרונית ממה שהוא בדרך כלל עושה. אחרי שנים עם הכיתוב שבאלבומים שלו לא השתמשו בכלים מעבר לארבעה הבסיסיים, זה צעד מעניין לבחור. בלי קשר, הקאבר ל-AC/DC עם אדי ודר והבוס מצויין.

ניל יאנג הוציא שיר חדש מתוך האלבום הבא שלו עם קרייזי הורס וזה נשמע ממש כמו ניל יאנג. איזה איש.

פרנק קרטר היה הסולן של The Gallows, להקה לא רעה לכשעצמה, אבל הגלגול החדש שלו תור אמן סולו אפילו יותר מעניין. פאנק פופי קופצני ועושה שמח. צריך גם כאלה בחיים.

מדברים על חיים ועל פופ פאנק, שימו לב ללהקה הזו שהכרתי מהתכנית שלו. אחלה וייב, אחלה זמרת, כיף של אלבום, באמת.

עוד אלבום שחיים המליץ לי עליו (ובצדק), החדש של רביד פלוטניק (AKA נצ'י נצ'). מוזיקה מצויינת, סאונד מבריק ומעל הכול מילים מרגשות ועמוקות על נושאים כמו התקרבנות, תפילה וקנדריק למאר.

את זאק בראון אני מכיר בעיקר משיתוף הפעולה שלו עם כריס קורנל ועם דייב גרוהל, אבל זה לא אומר שהוא לא טוב. להפך, הוא עושה קאנטרי רוק מצויין ואני ממליץ בחום להקשיב לו גם אם זה לא הז'אנר המועדף עליכם.

NHC הם ראשי תיבות של נאוורו, הוקינס וצ'ייני (לא דיק), שהם חצי מג'יינס אדיקשן בגלגול האחרון שלה ולא יודע כמה אחוז מפו פייטרס (נראה לי 12.5%, לא בטוח לגבי זה) והם עושים מוזיקה שנשמעת כמו שילוב של שתי הלהקות וזה לא רע בכלל!

מכירים את יואהן שטראוס? מה לגבי הקרובה שלו, ניטה? האישה המוכשרת הזו היא הגיטריסטית של אליס קופר ועכשיו מוציאה אלבום סולו שמתוכו שיחררה סינגל עם דיוויד דריימן, הסולן דובר העברית של Disturbed.

מעבר לזה, יצאו הוצאות מחודשות לשני אלבומים מצויינים של אוזי (ואלבום סולו אינסטרומנטלי מצויין של גאס ג'י, הגיטריסט לשעבר שלו), ל-Let It Be, לאלבום השחור (ואלבום הקאברים העמוס) של מטליקה, אלבום אוסף של ג'ודאס פריסט (ואלבום חדש של הגיטריסט לשעבר שלהם – מזהה מוטיב חוזר פה), אלבום חדש ומכסח של מינסטרי ואלבום פסיכדלי יפהפה של הגיטריסט של STP (אמרתי לכם!).

שיהיה שבוע מדהים לכולם!

עוד שניה נגמר החופש, ואמנם אצלנו הוא ערך פחות משבועיים, לראשונה בחיי הרגשתי מה זה אומר לחוות אותו מהצד השני. שילוב של אושר ועבודה סיזיפית, אבל זה סיכום לכל החיים בערך, לא?

מדברים על חיים, הוא התחיל לשדר בקצה תכנית שבועית מדי יום רביעי. אני לא מצליח להטמיע אותה, אז שם תמונה שלו במקום. תלחצו עליה ותגיעו הישר לתכנית השלישית והמשובחת בה חיים משתף סיפורים מצחיקים ומרגשים ומוזיקה שנעה בין רגאיי להארדקור למוזיקת עולם לנפלאם דת'.

שאר התכניות זמינות באתר של הקצה.

דאנקו ג'ונס נראה כמו הגרסה הקנדית לדה רוק, מינוס כמה קילו שרירים פלוס כשרון מוזיקלי ללהיטי סטונר פאנק רוק. באלבום החדש הוא עושה בדיוק מה שהוא יודע לעשות, וכמו הרבה להקות אחרות שאני אוהב – מבחינתי שימשיך לעשות את זה עד יומו האחרון.

הניצים מנמיכי הטוס הם סופרגרופ של סלאדג' שכולל את טרבור דאן (מיסטר באנגל) ודייל קרובר (מלווינס). לא צריך להכביר מילים.

אוזו בזוקה הם הרכב של הגיטריסט המוכשר אורי בראונר כינרות ועושים אחלה פסיכדליה ים תיכונית מדברית. בא טוב לסוף הקיץ.

בחיים לא שמעתי את או על האלסי, עד שהיא החליטה לקחת את טרנט רזנור ואטיקוס רוס להפיק את האלבום החדש שלה וזה נשמע כאילו ניין אינץ' נייז לקחו זמרת. שזה די מה שזה בעצם.

גם על (את) לפרוס לא באמת שמעתי, אבל מסתבר שהם קיימם עשרים שנה, וכשקראתי שהאלבום החדש נשמע כמו שילוב בין זפלין, ריפיוזד, משוגע ופורקיופיין טרי אמרתי שהוא שווה בדיקה, ואכן שווה!

את הברונקס הכרתי לפני חמש עשרה שנים בערך, כשראיתי עטיפה מעניינת וקראתי שגילבי קלארק הפיק את האלבום. מה שהיה בפנים זה תערובת של פאמק וסטונר ועד היום אני אוהב את החבר'ה ואת להקת הבת שלהם שעושה מוזיקת מריאצ'י. החדש לא משנה את הנוסחה המנצחת וכולל 11 שירים קצרים ונושכים.

קחו שילוב מאוד מעניין בין בלאק לאינדסטריאל שאולי לא הכי מתאים לשבת בבוקר, אבל יעזור לכם להפיג עצבים בפקק התנועה הבא.

ספירט אדריפט עושים אולד סקול האבי מטאל, ולמרות שאני לא חסיד הסגנון, אני מאוד מחבב את הלהקה הזו. האי פי החדש שלהם כולל שלושה שירים ומלא בחיוביות שהלהקה משדרת.

ולסיום, קחו אלבום אינסטרומנטלי יפהפה של הגיטריסטים מריסה אנדרסון וויליאם טיילר שעושים אינדי רוק עם נגיעות הודיות ועוד כל מיני תבלינים.

יו כמה זמן לא כתבתי כאן. יש נסיבות מקלות – מגפה, אסונות ומלחמות. ממש ספר יום הדין, אבל אנחנו אופטימיים במיוחד כשיש כל הרבה מה לשמוע.

נתחיל עם אלבום הקאברים האדיר של מגנטי המפלצות. יש כאלה שניצלו את הקורונה כדי לצבור קלוריות, או לאפות אותן בצורת לחמי מחמצת, ויש כאלה שעשו מחווה ללהקות מוכרות יותר ופחות מהתקופה בהן היו משמיעים כל לילה ברדיו FM האמריקאי דברים מוזרים ביותר. אם זה מעניין, שמעו את השיחה המצויינת שדייב וינדורף (הסולן) ערך עם קייל שאט מלהקת החרב.

ממליץ להקשיב לשאר הפרקים של הפודקאסט, שמבחינתי הוא אחד הדברים הטובים שיצאו מהקורונה.

גארי ניומן הוותיק מוציא אלבום שנשמע כמו שילוב בין החומר המוקדם שלו, לדברים המאוחרים יותר ובכל מקרה אם אתם אוהבים אותו (או מוזיקה אלקטרונית איכותית) תנו האזנה.

פרי פארל גם היה פעיל בתקופה האחרונה והוציא סינגל חדש עם המתופף של הפו פייטרס, הגיטריסט של הקארז והקלידן של בון ג'ובי.

הנה משהו שלא שומעים כל יום – סינגל וקליפ חדש של דוראן דוראן! שיר יפה שאמור להיות באיזו איכות סאונד מיוחדת, אז מומלץ אוזניות, והקליפ נוצר על ידי AI. אוקיי…

ממותה זו לא להקה שמחקה את מסטודון, אלא הבן המוכשר של אדי ואן היילן זצ"ל, ותכלס הקשבתי לו רק בזכות ליאור רחמני יבדל"א. אחלה דבר בכל מקרה, גם אם מדובר בנפוטיזם קיצוני.

איירון ג'ונס הוא ילד הפלא של הרוק האמריקאי הסיאטלי והספיק לנגן עם ג'ף בק, RUN DMC, פאבליק אנמי ולחמם את בי בי קינג ו-GNR. הרבה אחריות לאיש צעיר אחד.

המלחין מקס ריכטר ממשיך עם ליטופי האוזניים שלו, אז אם צריך משהו כדי לשקוע בחלומות בהקיץ, יש מצב שזה הפסקול בשבילכם.

סינגל חדש של גרין דיי. אין הרבה מה להגיד. פאנק פופי, או פופ פאנקי, או איך שלא תרצו לקרוא לזה, אבל זה נעים וקליט ולפעמים זה כל מה שצריך.

כתבתי כבר על הרכב הסטונר ועכשיו הן מוציאות אלבום שהוא גם פריקוול וגם סיקוול ואמור להתחבר לאלבום הקודם והמצויין שלהן. לא יודע מה איתכם, אני הזמנתי.

החבר'ה האלה עושים סטונר מושפע קשות מהסבנטיז, וזה נשמע בדיוק כמו שאתם חושבים, פלוס זמרת אדירה. שימו לב לקאבר למטאליקה.

שבת שלום אמיתי לכולם, אמן.