קטגוריה: קומיקס

  • הבציר השבועי – השלמות – 25.10.21

    הבציר השבועי – השלמות – 25.10.21

    שמעו, יש כל כך הרבה מוזיקה שזה לא יאמן.

    נתחיל דווקא עם סדרה שהיא עיבוד לקומיקס של מארק מילאר. מילאר חתם על איזה חוזה מוזר עם נטפליקס בו הם מפיקים לו המון סדרות ומוציאים ספרי קומיקס שלו והוא כנראה קיבל ערימות של כסף, כי יש לו טונה של סדרה. למי שלא מכירה, מדובר באחד היוצרים הפורים (קיק-אס והמשכיו, Wanted, קינגסמן ועוד) שממשיך להמציא סדרות, חלקן על גבול המאסטרפיס ( Starlight למשל), ועכשיו נהנה מהפירות, כי הסדרה הזו (שמודה שהיא אחת היחידות שלו שלא קראתי) נראית כמו סדרת אנימה מצויינת! מה שמוביל ל…

    עוד עיבוד של נטפליקס והפעם אנימה שהופכת לסדרת לייב אקשן. מהטיזר שהוא סצנה שלא נכנסה או משהו בסגנון, נראה שהולך להיות כיף גדול או פיאסקו מפואר. בכל מקרה, שתי הסדרות יהיו זמינות בסוף נובמבר, וקאובוי ביבופ המקורי זמין כבר עכשיו.

    רוצים לראות איך נראתה הטלוויזיה האמריקאית כשקאובוי ביבופ המקורי שודר? כנסו ללינק הבא. אחר כך תוכלו לראות גם איך זה נראה באייטיז, סיקסטיז, סבנטיז והנאוטיז.

    ו…קבלו כמה דברים ממש לא שגרתיים.

    אלטון ג'ון הוציא אלבום של שיתופי פעולה עם ערימה של אנשים מעניינים כמו ברנדי קרלייל, אדי ודר, ניקי מינאז', סטיבי וונדר וסטיבי ניקס! שווה לרוץ עליו.

    את אור אדרי הכרתי כשעבדנו יחד באוזן וכיף לראות איך היא התחילה בתור בסיסטית והפכה ליוצרת עצמאית מוערכת ביותר. האלבום החדש שלה הוא דרים פופ אינדי ואני ממש ממליץ להקשיב לו כשרוצים קצת רוגע בחיים.

    עוד יוצרת עצמאית ומוערכת, לנה דל ריי עושה בערך את אותו דבר כבר לא מעט זמן, אבל זה נשמע טוב ונעים באוזן, אז למה לא?

    ומהנעים להזוי – לא יודע איך הוגים את השם שלה, אבל היא עושה מוזיקה שנעה בין אופרה למערבוני ספגטי לפולק לאללה איסתור כמה סגנונות! תנו פליי, תוך כמה שניות תדעו אם זה בשבילכם או לא.

    במקרה היא גם הוציאה הופעת טייני דסק מהבית. הזוי, אמרתי לכם.

    החבר'ה האלה עושים משהו שנע בין פופ פאנק לאינדי לפופ, עם נגיעות של מוזיקה מזרחית או לא ברור בדיוק מה. שווה לדגום.

    אם כבר ערבוב חולה, זה לא אלבום חדש, אבל לא נראה לי ששמתי מספיק דגש עליו. חיים ואלישע (יש רחוב כזה בתל אביב) המליצו לי עליו, וזה חתיכת תערובת משוגעת של הארד קור, היפ הופ, פאנק ומה לא.

    ג'קט הבוקר שלי אף פעם לא היו כוס תה הבוקר שלי, אבל כמו עם הרבה דברים, מתחיל להעריך אותם יותר, והחדש שלהם הוא אמריקנה במיטבה, מהפולק ועד הפסיכדליה והגרוב. שווה לגמרי גם אם זה לא הקטע שלכם.

    ואם כבר מישהו שאני לא בקטע שלו – ג'ארוויס קוקר סימל פעם את כל מה שלא אהבתי במוזיקה, ואמנם עדיין לא הקשבתי לאלבום של פאלפ, אבל אוסף השנסונים הזה מתוך הסרט החדש של ווס אנדרסון פשוט יפהפה, אין מה לומר.

    מגרשי הפרקט עושים רוק פופי אלטרנטיבי ולאלבום שלהם קוראים סימפטיה לחיים, אז מי אני שלא אמליץ עליו?

    מכירים את הלהקות האלה שאפשר לדעת מה הסגנון שלהם רק מהשם שלהם? אז Green Lung. ואם זה לא היה מספיק ברור, אז שם האלבום Black Harvest.

    להקה עם כמה עשרות אלבומים, חלקם יותר מעניינים חלקם פחות, וזה דווקא על הצד הממש חיובי של הסקאלה ונוטה לכיוון הספרינגסטין.

    ]ה יש טריקי עם מלא אורחים כמו לי סקרץ' פרי זצ"ל ועוד כמה שאין לי מושג מי הם, כי זה טריקי.

    זה אלבום שהוא גם שילוב משוגע בין סיקרט צ'יפס לאופרה ולא סתם מייק פאטון שר כאן מילים שכתב חבר להקת אבאת'. מה קורה עם השילובים השבוע?

    ראיתי ביקורת על האלבום הזה שאומרת שזה משהו בין סאבאת' למאזי סטאר, וזה לא רחוק. יש פה הופעות אורח של חבר'ה ממיזמור, אינטר ארמה ות'או.

    בדואין היא זמרת סורית-אמריקאית שעושה מוזיקה שנשמעת כמו חלום נעים ורך, אז נראה לי שאשאיר אתכם עם זה. שיהיה המשך שבוע מדהים ביותר!

  • הולכים לעיבוד – 3 סדרות חדשות

    הולכים לעיבוד – 3 סדרות חדשות

    הרבה זמן לא כתבתי כאן.
    תמיד טוב לחזור, ובשאיפה הפעם זה יהיה יציב יותר.
    מה גרם לי לשבור את השתיקה?
    סוף שבוע אחד ושלושה עיבודים למקורות מאוד אהובים!
    יצא ששלושתם מגיעים מעולמות האימה, אך כל אחד לוקח זווית אחרת של הז'אנר.
    אני לא מתחייב על התוצאה הטלוויזיונית, כי חוץ מטריילרים לא ראיתי כלום, אבל כן חותם על המקורות.

    הראשון והכי מדובר הוא Good Omens, המבוסס על ספרם האדיר של ניל גיימן וטרי פראצ'ט.

    את הספר קניתי אי שם בשנות התשעים המוקדמות. התחלתי לקרוא אותו כמה פעמים, אבל אף פעם לא הצלחתי לסיים את העמוד הראשון והוא שכב אצלי בבית במשך 15 שנים. לפני הטיול השני (והכי משמעותי) שלי להודו עברתי דירה ומצאתי את הספר מעלה אבק על מדף. לקחתי אותו במטרה לקרוא או להשאיר אותו על ההימלאיה. יום גשום אחד הכוכבים הסתדרו בצורה הנכונה ופתחתי אותו שוב, והפעם לא עצרתי עד העמוד האחרון.

    בלי שום בעיה הוא הפך לאחד הספרים האהובים עלי, ומראה איך שני סופרים מוכשרים יכולים לעבוד ביחד ולהוציא את המיטב משניהם. ההומור הבריטי היבשושי של פראצ'ט ותפיסת העולם הייחודית של גיימן משרתים את הסיפור על האפוקליפסה, על המלאך עזריפל והשד קראולי שיוצאים למנוע אותה ביחד, ועל מה זה אומר להיות אנושיים.הקאסט של העיבוד כולל כמה שמות גדולים כמו דיוויד טננט, מייקל שין, ג'ון האם, מירנדה ריצ'רדסון, וניק אופרמן, ונראה כמו עיבוד נאמן מאוד למקור. 

    NOS4A2 הוא ספר של ג'ו היל, הבן של סטיבן קינג ואחד הסופרים הכי מעניינים שיצא לי לקרוא בשנים האחרונות. היל לוקח את ז'אנר הערפדים למקום מאוד מיוחד שכולל רולס רויס מרושעת, ילדים מטרידים וחג מולד מהגיהנום. מה שנקרא, התפוח לא נפל רחוק מהעץ. בתור חובב קינג אני יכול להגיד שהיל כותב מאוד דומה לאביו (עם אזכורים לתרבות הפופ של ילדי השמונים והתשעים), ובאחרית הדבר הוא מספר על טיול אופנועים שהשניים עשו יחדיו, בו היל הבין שהוא נועד לרכב לצד אביו בדרכים בהן הוא נסע לפניו. מקום לא רע להיות בו.

    אני לא מזהה אף פרצוף מוכר, למעט את הנבל חובב שירי חג המולד, אותו מגלם זכארי קווינטו (סיילר וספוק!). יהיה מעניין לראות לאן הוא לקח את הדמות.

    הפעם הראשונה בה נתקלתי ב-Swamp Thing הייתה בסרט האייטיז, ממנו אני זוכר בעיקר את היצור הירוק שמגיח ממעמקי הביצה כדי להציל מישהי. ואת העולם. עם השנים קראתי את הגרסה של אלן מור ואת זו של סקוט סניידר (שרצה במקביל ל-Animal Man של ג'ף למיר ועשתה איתה קרוס אובר אדיר) ואני יכול להגיד שמדובר בדמות עם מיתולוגיה עשירה והמון פוטנציאל להזהיר אותנו מפני סכנות הסביבה בדרך לא שגרתית. 

    באתר של הוצאת הספרים תור עשו כתבה על כמה גלגולים של דמות שומר היערות הירוק, ואני מקווה שהגרסה החדשה אותה מפיק ג'יימס וואן (המסור, אקווהמן) תכנס לפנתיאון.

    כדי לסיים עם חיוך, הנה מה בשקית שלי, הסדרה המצויינת של חנות התקליטים אמבה בסן פרנסיסקו (אותה העתקתי בלי בושה  לפני כמה שנים ביחד עם אנשי האוזן השלישית), והפעם בכיכוב דאף מקיגן שנראה כמו איש חמוד ביותר ועושה חשק להקשיב לפרינס ופאנק מקליפורניה של שנות השמונים.

    ולסיום סיומת, הנה טריילר לסדרה (שהיא רימייק? המשך? פריקוול?) The Dark Crystal, מבית היוצר של ג'ים הנסון זצ"ל.סוף שבוע נעים!