קטגוריה: ספרים

  • הבציר השבועי – 22.10.21

    הבציר השבועי – 22.10.21

    שבוע אחרי שבוע? מסתבר!

    דבר ראשון, חגיגת 35 לקלאסיקת הוידאו שאם עדיין לא ראיתם, מציע לפנות 16 דקות ולשבת לראות את התופעה. צוות צילום יצא לתעד מה קורה במגרש חניה בשעות שלפני הופעה של ג'ודאס פריסט במרילנד בשנת 1984 והתוצאה היא התמצית של סצנת המטאל האמריקאי באייטיז. אם אהבתם, יש מרצ' כאן.

    משהו שפספסתי בשבוע שעבר – גייסון איסבל (שעשה את אחד הקאברים הכי טובים לדעתי ל-Sad But True) הוציא אלבום קאברים לשירים שהגיעו מג'ורג'יה. יחד עם בלה פלק, ברנדי קרלייל (שעשתה כבוד גדול לכריס קורנל בעבר) והקלידן של ה-Allman Brothers, הוא עושה קאברים מגוונים ל-REM, ג'יימס בראון, Black Crowes ו-Allman Brothers. כיף גדול זה.

    חייב להגיד שהם אף פעם לא היו הלהקה האהובה עלי, אבל בהחלט נהנה מהאלבומים שלהם, אז הנה החדש של תיאטרון החלומות עם שבעה שירים שנפרסים על שעה פלוס, כולל סיום באורך 20 דקות.

    עוד להקה שאני לומד לאט להעריך, ביפי קליירו הם סקוטיים שעושים משהו בין פרוג לפופ פאנק לרוק קלאסי. נסו, מה אכפת לכם?

    האלבום החדש והכפול של מסטודון יגיע בשבוע הבא ובינתיים הם הוציאו עוד שיר שנשמע אחרת לגמרי ממה שעשו עד עכשיו. אשקר אם אגיד שאני לא מחכה לראות מה הם רקחו לנו שם.

    גם ג'רי קנטרל מפנק אותנו עם אלבום בשבוע הבא ומוציא גם הוא שיר חדש שלעומת מסטודון, דומה מאוד למה שעשה עד כה וכן, תן לי עוד הרבה כאלה בבקשה.

    סלאש ומיילס קנדי כאן עם עוד שיר שלא זז מהנוסחה שלהם וזה אחלה כמו רוב מה שהם עושים.

    לאט ובשקט אלדר הפכו לאחת הלהקות האהובות עלי בשנים האחרונות ועכשיו הם חברו לקאדאבר כדי להוציא אלבום משותף ואם לשפוט לפי השיר הראשון שיוצא מהפרוייקט יש למה לצפות.

    המיול מוציאים אלבום בלוז וזה נשמע לא רע בכלל! לא מפתיע האמת בהתחשב ברגש ואהבת המוזיקה שיש לוורן היינס וחבורת המוכשרים שאיתו.

    קשה לי להגדיר מה הסגנון של הלהקה הזאת, אבל הם הוציאו אלבום קאברים (כמו בראש הפוסט) לכריסמס שכולל גם שיר חנוכה, קאבר לקרידנס ועוד. נעים סה"כ.

    לחובבי הפסיכדליה עם דגש על הפסיכי, קחו את החדש של דירהוף שנשמע כמו ארבעה אלבומים Shaken not stirred.

    עוד להקה שלקח לי זמן להפתח אליה, כל פעם שאני מת עושים רוקנרול כבד ביותר ונראה לי נסיים עם זה, אה? שיהיה רק טוב לכולם אמן.

  • ביקורת: האם אתם נמצאים במקום שבו אתם צריכים להיות – אסף ציפור

    האם אתם נמצאים במקום שבו אתם צריכים להיות by אסף צפור
    My rating: 5 of 5 stars

    אחד הספרים הישראלים היותר מעניינים ומיוחדים שיצא לי לקרוא לאחרונה.
    אסף צפור משלב ביד אמן אלמנטים של מד"ב, מתח (על גבול הפילם נואר) וספרות מקצועית על רפואה סינית. אין לי מושג אם מה שכתב לגבי הדיקור מדויק, אבל אני מרגיש שלמדתי המון על התחום. בנוסף, בניית העולם מאוד פרטנית והייתי שמח ללמוד עוד על העולם ועל ישראל המתוארים בספר.
    מעבר לכל האלמנטים הטכניים יש כאן סיפור אנושי יפהפה ומרגש עם דמות ראשית נוגעת ללב ודמויות משנה מעניינות וייחודיות.
    ממליץ בחום ומקווה שיהיו עוד הרבה ספרים כאלה בארץ.

    View all my reviews

  • הולכים לעיבוד – 3 סדרות חדשות

    הולכים לעיבוד – 3 סדרות חדשות

    הרבה זמן לא כתבתי כאן.
    תמיד טוב לחזור, ובשאיפה הפעם זה יהיה יציב יותר.
    מה גרם לי לשבור את השתיקה?
    סוף שבוע אחד ושלושה עיבודים למקורות מאוד אהובים!
    יצא ששלושתם מגיעים מעולמות האימה, אך כל אחד לוקח זווית אחרת של הז'אנר.
    אני לא מתחייב על התוצאה הטלוויזיונית, כי חוץ מטריילרים לא ראיתי כלום, אבל כן חותם על המקורות.

    הראשון והכי מדובר הוא Good Omens, המבוסס על ספרם האדיר של ניל גיימן וטרי פראצ'ט.

    את הספר קניתי אי שם בשנות התשעים המוקדמות. התחלתי לקרוא אותו כמה פעמים, אבל אף פעם לא הצלחתי לסיים את העמוד הראשון והוא שכב אצלי בבית במשך 15 שנים. לפני הטיול השני (והכי משמעותי) שלי להודו עברתי דירה ומצאתי את הספר מעלה אבק על מדף. לקחתי אותו במטרה לקרוא או להשאיר אותו על ההימלאיה. יום גשום אחד הכוכבים הסתדרו בצורה הנכונה ופתחתי אותו שוב, והפעם לא עצרתי עד העמוד האחרון.

    בלי שום בעיה הוא הפך לאחד הספרים האהובים עלי, ומראה איך שני סופרים מוכשרים יכולים לעבוד ביחד ולהוציא את המיטב משניהם. ההומור הבריטי היבשושי של פראצ'ט ותפיסת העולם הייחודית של גיימן משרתים את הסיפור על האפוקליפסה, על המלאך עזריפל והשד קראולי שיוצאים למנוע אותה ביחד, ועל מה זה אומר להיות אנושיים.הקאסט של העיבוד כולל כמה שמות גדולים כמו דיוויד טננט, מייקל שין, ג'ון האם, מירנדה ריצ'רדסון, וניק אופרמן, ונראה כמו עיבוד נאמן מאוד למקור. 

    NOS4A2 הוא ספר של ג'ו היל, הבן של סטיבן קינג ואחד הסופרים הכי מעניינים שיצא לי לקרוא בשנים האחרונות. היל לוקח את ז'אנר הערפדים למקום מאוד מיוחד שכולל רולס רויס מרושעת, ילדים מטרידים וחג מולד מהגיהנום. מה שנקרא, התפוח לא נפל רחוק מהעץ. בתור חובב קינג אני יכול להגיד שהיל כותב מאוד דומה לאביו (עם אזכורים לתרבות הפופ של ילדי השמונים והתשעים), ובאחרית הדבר הוא מספר על טיול אופנועים שהשניים עשו יחדיו, בו היל הבין שהוא נועד לרכב לצד אביו בדרכים בהן הוא נסע לפניו. מקום לא רע להיות בו.

    אני לא מזהה אף פרצוף מוכר, למעט את הנבל חובב שירי חג המולד, אותו מגלם זכארי קווינטו (סיילר וספוק!). יהיה מעניין לראות לאן הוא לקח את הדמות.

    הפעם הראשונה בה נתקלתי ב-Swamp Thing הייתה בסרט האייטיז, ממנו אני זוכר בעיקר את היצור הירוק שמגיח ממעמקי הביצה כדי להציל מישהי. ואת העולם. עם השנים קראתי את הגרסה של אלן מור ואת זו של סקוט סניידר (שרצה במקביל ל-Animal Man של ג'ף למיר ועשתה איתה קרוס אובר אדיר) ואני יכול להגיד שמדובר בדמות עם מיתולוגיה עשירה והמון פוטנציאל להזהיר אותנו מפני סכנות הסביבה בדרך לא שגרתית. 

    באתר של הוצאת הספרים תור עשו כתבה על כמה גלגולים של דמות שומר היערות הירוק, ואני מקווה שהגרסה החדשה אותה מפיק ג'יימס וואן (המסור, אקווהמן) תכנס לפנתיאון.

    כדי לסיים עם חיוך, הנה מה בשקית שלי, הסדרה המצויינת של חנות התקליטים אמבה בסן פרנסיסקו (אותה העתקתי בלי בושה  לפני כמה שנים ביחד עם אנשי האוזן השלישית), והפעם בכיכוב דאף מקיגן שנראה כמו איש חמוד ביותר ועושה חשק להקשיב לפרינס ופאנק מקליפורניה של שנות השמונים.

    ולסיום סיומת, הנה טריילר לסדרה (שהיא רימייק? המשך? פריקוול?) The Dark Crystal, מבית היוצר של ג'ים הנסון זצ"ל.סוף שבוע נעים!