מחבר: roiberger

לרגע חשבתי שלא אצליח, אבל הנה זה קרה – יש לנו בציר ביום שישי! ויש כמה יציאות מצויינות, אז יאללה, חממו איזה צ'אי, שימו אוזניות ותחשבו מחשבות טובות.

אחרי שבשבוע שעבר שמתי את כל ההוצאות המחודשות, הנה האלבום החדש שמורכב משלושה קטעים, כל אחד באיזור העשרים דקות, מה שנותן שעה של סטונר משובח לימי חורף קרים וגשומים.

הצלופחים הם בגדול איש מוכשר עם כמה מוזיקאים והפעם הוציא אלבום שנע בין בק לבלק קיז, שתי השפעות לא רעות בכלל וזה נשמע כך.

המיסטיים האמיצים (או לפחות זה מה שאני מבין מהפירוש) עושים פסיכדליה רכה ונעימה שמתאימה בדיוק לרגע שבו הוספתם דבש לצ'אי (כי לפי האיורוודה לא כדאי לשים דבש במשקאות רותחים) והפכתם עמוד בספר.

איאן אנדרסון לא פראייר וממשיך להוציא אלבומים גם בגילו המבוגר. ראיתי אותו כמה פעמים בארץ והאיש נהנה להופיע ולעשות מוזיקה. אם אתם בענין של חלילים, מפוחיות ורוק קלאבי עם נגיעות פרוג, אל תתלבטו.

עוד שועל שלא צריך אינטרו, סטיב ואי ממשיך לעשות את מה שהוא עושה והפעם בליווי גיטרה בעלת שלושה צווארים שהמציא, ושיר שהקליט עם יד אחת בלבד עקב החלמה מניתוח.

קבלו רצף הופעות מטורף – נתחיל עם ההופעה ההיסטורית של הביטלס שתועדה בסדרה של פיטר ג'קסון (ושאני ממש רוצה להמשיך לראות, אבל בווליום נורמלי ובלי שני ילדים מתרוצצים תוך כדי) ושכמה ברי מזל בארה"ב יוכלו לראות באיימקס. תכלס זה חמישה שירים וכמה טייקים שלהם, אבל מי סופר?

פה יש ביצוע מטורף לשיר האדיר של זאפה, שלדעתי הוא לא שלם, כי אין פה שירה, אבל יש סולו מטורף שמצדיק פוסט שלם לבד.

הופעה אחרונה – תיעוד נדיר של סאונדגארדן מ-91 עם שירים מ-Badmotorfinger, Louder Than Love וקאבר לסאבאת'.

אם כבר סאבאת' – האגדה טוענת שבשנת 1968 טריו בשם ג'אז סאבאת הקליט כמה שירים, ותכנן לשחרר אלבום בכורה, אלא שמנהיג הלהקה, מילטון קינס, סבל מהתקף לב ונכנס לקומה. כשהתעורר גילה לתדהמתו שרביעיה מבירמינגהם העתיקה את השירים והוציאה אלבום שיש אומרים והמציא את ז'אנר המטאל. לאחר יותר מחמישים שנה – קבלו את ג'אז סאבאת', המקור לכל הטוב.

יש ויאמרו שמילטון קינס הוא בעצם אדם וייקמן, הבן של ריק (יס, הפסנתר המדהים ב- Life On Mars של בואי), והקלידן של אוזי בכמה טורים האחרונים שלו כולל בארץ. הם צודקים. אז הנה טעימה מהאלבום הבא של ג'אז סאבאת', כנראה לא המקור לכל הטוב, אבל אחלה של דבר.

סינגלים

למרות שכבר יצא האלבום, קבלו איזה קליפ חקויאק שעלה לדעתי באיזור השקל ארבעים הוציאו מיניסטרי, שכוללים היום את המתופף הראשון של סולפליי והבסיסט המקורי של טול!

וויווד הם חבורה ותיקה שעושה משהו בין קינג קרימזון לקילינג ג'וק לפינק פלויד, להם עשו גם את אחד הקאברים הטובים ששמעתי בחיי. עכשיו הם חוזרים עם אלבום חדש וסינגל שני שנשמע מצוין לדעתי.

טירוף של קאבר, אה?

טיי סיגל הידוע בכינוי (שאני המצאתי) איתי סגל, החליט להרחיב את המנעד המוזיקלי הרחב שלו וכתב מוזיקה לסרט דוקו על שדרני חדשות במסוק. מתחיל כמו Supernaut של סאבאת' וממשיך למחוזות פאנקיים בעליל.

אם פספסתם – המכשפות (ולא אלה שטוחנים חזק מדי ב-88) החליטו להוציא אלבום בצורה הבאה – כל חודש ישחררו שיר ויוסיפו עוד אחד כי למה לא? הראשון הוא יצירת בלוז באורך 11 ומשהו דקות. סחטיין.

משוגע מוציאים אלבום באפריל והשיר הראשון קטלני כמו כל דבר כמעט שהם עשו, אז הנה.

וכדי לסיים בנימה מרימה יותר, הנה שילוב על של ראפ וקאנטרי שממש לא נשמע כמו אף אחד מהם אלא יותר כמו אנדרו WK: ילהוולף (שאני בעיקר מכיר את שמו) ושוטר ג'נינגס (שהפיק לדאף מקיגן ומרלין מנסון אלבומים) מאחדים כוחות וזה עושה אחלה בלב.

שבת שלום נשמות!

בצל בידודים, אימותים וגשמים התכנסתי שוב כדי לדגום את מיטב המוזיקה של תחילת 2022 ושוב שואל את עצמי איך מתחילים?

התשובה המתבקשת היא: לאט לאט ולפי הסדר.

אז דבר ראשון, שני אלבומים ישנים של חידושים לשירים עוד יותר ישנים. מסתבר שלפני איזה עשרים שנה יצא אוסף של להקות פאנק אולד סקול שעושות קאברים לנירוונה. אני מדבר על אנשים כמו די די ראמון, UK Subs, DOA ועוד כמה זקני שבט שהיו כבר זקנים בתחילת המילניום הנוכחי.

אותם חבר'ה עשו גם כמה קאברים למטליקה, שבעצמם התחילו עם קאברים ללהקות פאנק ונכנסנו ל-Inception של דיסטורשן.

האוסטרלים לא שיחררו מהקטע של להוציא ערימות של אלבומים והפעם מגישים לנו רימיקסים לאלבום האחרון והמשובח שלהם. יש פה דיג'יי שאדו, פיצ'ס, פליימינג ליפס ומלא אנשים שלא שמעתי עליהם בחיים.

את בילי טאלנט הכרתי דרך קימל וג'סי בימי החנות ריבולבר, שם הם עשו מרתון אינסופי של האלבום השני של הלהקה. למזלי לא נרתעתי מכמות ההשמעות ועוד יותר למזלי תפסתי את הקנדיים בהופעה באותה תקופה והם חבורה של אנשים מוכשרים. האלבום החדש דומה אך שונה – יש פה את כל האלמנטים הרגילים, פלוס יציאות סטייל איירון מיידן, פינק פלויד והקלאש, לפעמים באותו שיר. ממלי. להקשיב למילים, הן לא פחות חשובות.

דיוויד באזן הוא גם איש מוכשר והוציא בהפתעה עם פדרו האריה (שאם אני לא טועה, זה הוא לבד) אלבום נעים, לפעמים שקט ולפעמים קצת יותר מכסח, שעוסק בשנות ההתבגרות שלו. לחובבי דמיאן ג'וראדו, מארק לנגן ומוזיקה יפה.

ובצד השני של הסקאלה (ושל העולם), בוריס היפניים מוציאים אלבום מספר אלוהים יודע כמה, והפעם זנחו את הכמעט פופ לטובת אמביינט עם נגיעות מטאליות. זה ברמה של שיר אחד נשמע כמו ביורק והבא אחריו כמו מלווינס (שעל שם השיר שלהם הם קרויים, אז לא מפתיע). שווה לשים פליי, רק אל תתנו לשקט של ההתחלה לפתות אתכם לשים את זה בזמן מנוחת הצהריים, כי חבל.

אחרי שבשבוע שעבר יצא הסינגל עם הסולן והגיטריסט של גוג'ירה, השבוע יצא שאר האלבום שהוא חתיכת סטירת לחי מצלצלת היישר בחזרה לניו יורק של סוף המילניום הקודם.

ספיישל פרוגלים

כשהייתי ילד ראיתי את חבורת החבובות שלא הייה חבובות ולא גרה ברחוב סומסום ורציתי נורא לדעת מה הם עושים מתחת לאדמה, למה יש (לפחות) שלושה סוגים שונים של חיות ומה הקטע של הזקן עם הכלב. למזלי מתישהו בבגרות יצא לי לראות את זה (אם אני לא טועה זה היה אצל טל בברוקלין) והבנתי כמה הסדרה גאונית. אפל טיוי כנראה חושבים כמוני כי הם חידשו את הסדרה וממה שקלטתי זה אותו רעיון, מותאם לתקופה שלנו. ראיתי עם נור את הפרק הראשון והוא לא השתעמם לרגע, למרות שחששתי מכך. עוד חשש שהיה לי זה שהם העיפו את שיר הפתיחה המצויין, אבל אפל והיורשים של ג'ים הנסון לא פחות מגאונים והפכו אותו לשיר הסיום! תקשיבו לפסהקול המצויין ותראו לדור הבא, כי מגיע להם.

ועוד הפתעה קטנה מהסדרה – שיר אולד סקול רוקנרול של הפו פייטרס! לא זוכר ששמעתי דברים כאלה בפרפר נחמד.

https://youtu.be/aoWmrYiGTOM

ואם כבר פו פייטרס – הנה ההופעה המלאה שלהם מיוני האחרון, בעצם ההופעה שנבחרה לפתוח את החזרה לשגרה (בערך) במדיסון סקוור גארדן. כיף לראות את דייב גרוהל מתרגש ואני מחכה לראות אותו עושה שטויות בסרט האימה שיצא בסוף חודש הבא.

סינגלים

הנה משהו שאף אחד לא ביקש ועדיין קיים – אחרי שבשבוע שעבר קיבלנו שיר חדש של הסקורפיונס, עכשיו קיבלנו חידוש ללהיט הניינטיז בהשתתפות ברנדון בויד מאינקיובוס ופורטוגל האיש. אגיד לזכותו שמעניין לשמוע את השיר בלי המבטא הגרמני.

ומ-Wind Of Change ל-Wings Of Carnage. חיים טוען שטוחן הגופות (מקניבל קורפס) הוא האיש החמוד במטאל. לא מתווכח, אבל מציע להקשיב לשיר הכי מכסח שיצא לי לשמוע השבוע. מה שנקרא, זה לא סקורפיונס.

ועוד קפיצה מטורפת בסקאלה לשיתוף הפעולה של קארואגבין ולאון ברידג'ס מתוך איפי חדש שיצא בקרוב.

נקשאטראס היוונים הוציאו עוד סינגל מתוך האלבום הבא שלהם שממשיך את הקו הסטונר פסיכדליה האיכותי.

עוד קצת סטונר פסיכדלי והפעם עם השפעות קאנטרי ואמריקנה.

הוירטואוז הנודע ג'ו סטריאני יצא לחקור מוזיקה מדברית סטייל טינאריוון וזה עובד לו. מקווה שכל האלבום הבא יהיה בסגנון.

ספיישל ארת'לס

אוהבים שירים אינסטרונטליים של חצי שעה והשפעות שנעות בין קראוט רוק, סאבאת' ומיילס דיוויס? אז תקשיבו לחידושים של שלושה אלבומים שכוללים בדיוק את התמהיל הזה, ועוד הרבה יותר!

ולסיום קחו מדיטציה מבית היוצר של אמן החושים עידו קציר שהולך ונהיה פסיכדל יותר ויותר.

שיהיה אחלה חורף לכולם!

שמעו, איחור אופנתי בטירוף, אבל ככה זה החיים. מחר אמורים לצאת כמה אלבומים שכנראה יהיו טובים, אז בינתיים ריכזתי את מה שיצא השבוע ומחלק את זה לסינגלים קודם ובסוף לאלבומים ואיפי. יש כמה יציאות ששווה להשקיע בהן.

סינגלים

את אן וילסון מלהקת הארט שמענו בשיר Brother של אליס אין צ'יינס, ועכשיו היא עושה להם קאבר יפהפה.

מיוז חוזרים אחרי כמה שנים טובות וממשיכים עם הקו של האלבום האחרון.

אחרי איפי מטורף שיצא בשנה שעברה, קאלט אוף לונה חוזרים עם עוד צלילים קשים אך יפים.

מדברים על קשים ויפים, קבלו את מפגש הענקים הזה של אושיות הנויז והדרון. רק תוודאו שאין ילדים בסביבה.

אז יצא שיר חדש של הסקורפיונס והוא ממש נשמע כמו להיט אצטדיונים של הסקורפיונס. כל הכבוד להם שעדיין ממשיכים.

ג'ק וייט חוזר עם עוד סינגל מהאלבום הבא שלו והפעם בלדה אקוסטית ביותר.

הילד החוזר עושים הארדקור אולדסקול והפעם מחזקים עם מלך הריפים מגוג'ריה לכיסוח מטורף.

גוסט חוזרים עם שיר חדש מאלבום שאמור לצאת בקרוב, וכמו תמיד שינו סגנון למשהו… גותי? לא יודע, שווה לבדוק.

אחרי קיצור שם, להקת הסטונר מטאל חוזרת עם שיר קצרצר באורך 9:25 שנותן טעימה ממה שאמור להגיע אלינו עוד חודשיים.

צ'רלי גבריאל נולד לפני מלחמת העולם השניה, והופיע לראשונה קצת לפני סיומה. למרות הקילומטראז' המרשים, הבן אדם עדיין יוצר ואת האלבום הבא שלו שיצא בקרוב מקדיש לאחיו שנפטר מקורונה ויוצא בסאב פופ בקטע מוזר.

סטונר + דום +סקייטבורד + קאבר לשיר מלפני ארבעים ומשהו שנה + סולו חליל = אחלה דבר.

אלבומים

החבר'ה האלה עושים מטאל לא רע בכלל. זהו, אין לי הרבה יותר מה לומר.

אלבום הקאברים השלישי של קט פאוור כולל חידושים לשירים של לנה דל ריי, ניק קייב ולהקה שמורבת מריאן גוסלינג ופלי.

כאן יש מעין סופר גרופ של סופיאן סטיבנס, סאן לוקס ועוד כמה. זה נשמע כמו משהו מלטף ורגוע, אז ממליץ לקחת כוס תה ולהנות.

עוד סופרגרופ שכולל אנשים מפו מאנצ'ו, אופת', יאונינג מאן ועוד כמה, ועושים משהו בין דפש מוד לקווינס אוף דה סטון אייג'. אהבתי מאוד.

גם את האלבום של מזמור אהבתי, למרות שהוא כולה שני שירים שנשמכים כמעט חצי שעה. מבחינתי הם יכולים להמשיך עם הקו השקט יותר, עושה להם טוב.

המלך בופאלו מסתמנים כאחת היציאות של עולם הסטונר רוק וכאן מנגנים בוואן שכבר כללל כמה שמות מעניינים.

טונדרה עושים מוזיקה כבדה, שלפעמים היא אינסטרומנטלית ולפעמים שרים ובשני המקרים מדובר בחבורה איכותית שהולכת ומתפתח מאלבום לאלבום.

ריילי ווקר נהג לנגן עם החברים הללו והם עושים אמריקנה פסיכדלית איכותית ביותר.

וכאן יש פסיכדליה ניו זילנדית מלהקה שכבר קיימת מעל שני עשורים ועוסקת בנושאים מיסטיים ורוחניים ביותר.

בונובו זה סוג של שימפנזה וגם אמן אלקטרוני שחביב על בתי קפה בתל אביב. מה אגיד? זה אחלה נעים.

ונסיים עם כיסוח מלהקה שפעם ממש לא אהבתי ולאחרונה מבין שהם לא רעים בכלל.

נתראה מחר אם הכול יהיה לטובתנו.

איזו שנה, אה?
כל שנה כוללת דברים טובים יותר וטובים פחות, אבל לראשונה בחיי חוויתי שנה שהייתה מוקפת במגפה, ולא מעניין אותי האם היא קונספירציה של ממשלות, אנשי לטאה וכו', אלא תופעה שנוגעת בכמעט כל בן אנוש על הפלנטה, והביאה איתה מגמות מעניינות שכנראה ילמדו בספרי ההיסטוריה בשנים הבאות.
ושרדנו אותה!
(רובנו. בטי וייט למשל, מתה שבועיים לפני יום ההולדת ה-100 שלה ורגע לפני שהנחתי את הטלפון בצד בפעם האחרונה ב-2021).
מכיוון שאני לא עושה מעקב אחרי מה אהבתי השנה ואני כל הזמן מחפש דברים חדשים להתרגש מהם ללא קשר לזמן הקלנדרי שבה הם נוצרו או יצאו לאוויר העולם, הנה כמה דברים שעשו לי טוב בזמן האחרון.

דבר ראשון ורק שיהיה ברור – אין לי שום דבר נגד סיכומים, להפך, אני מחכה תמיד לסיכומי שנה ובדרך כלל הם ממלאים את זמן צריכת המדיה שלי מאיזור נובמבר עד סוף יוני בערך, אז הנה כמה טובים:

1. הסיכום של גיל מטוס שמלא בפסיכדליה, ג'אז, אלקטרוניקה נעימה, פרוג רך ואמריקנה. אני אישית התחלתי להקשיב לכל האלבומים בו לפי הסדר וזו חוויה מרוממת באמת.

2. הסיכום של ברוקלין ויגן מלא בשמות שלא שמעתי בחיים לצד כאלה שלא נתתי להם יותר מדי תשומת לב. נראה לי ששווה להשקיע בו, כמו גם ברשימת 12 אלבומי הג'אז שהם נותנים.

3. קוואמי המלך מסכם שנה בצורה הכי יפה ואישית שראיתי ואצלו אמנם אני מכיר יותר מהדברים, אבל הוא מעורר רצון עז ללכת ולהקשיב להם שוב אחרי שקוראים את הדברים המרגשים שהוא כותב. וכן, מעבר לחשודים העיקריים יש שם מלא דברים שלא הייתי מודע לקיומם עד לפני כמה דקות.

4. איכשהו אני לא חשוף לאנטנות השמיימה ובדרך כלל נזכר בבלוג הזה כשניימן מסכם שנה ואז אומר שעלה הסיכום שלו, וכל פעם אני אומר לעצמי שזו טעות מרה מצידי, כי זה חתיכת דבר איכותי. הוא מתחיל את הרשימה עם אלבום הסולו של הגיטריסט של אלדר, איך אני יכול לא לאהוב אותו?

5. רון הגאון מסכם שנה בצורה הכי מוזרה שראיתי בחיי, אבל יש פה רשימה שכנראה צריך עשור וחצי לבדוק, אז אנסה לדגום לפחות חלק מהשלל.

6. פה יש עוד קצת מטאל, קצת יותר שפוי, אבל עדיין כמות עצומה שכנראה תשמח לבב אנוש חובב דיסטורשן.

7. תראו, יש מלא קולנוע, טלוויזיה וכו', כן? אין שום סיכוי לספוג את כל השפע שהעולם מייצר, גם אם יהיו עוד שבע מגפות (ואלוהים, בוא לא, סבבה?), ולכן לא שמתי כאן סיכומי מדיה שאי אפשר לצרוך תוך צעידה או ניקיון. מה שכן, יאיר רווה נותן סיכום קצר יחסית ומהדברים שכן ראיתי, כנראה שיש לנו טעם די דומה, אז שווה לבדוק.

וזהו.

רק אומר שמבחינתי אלבום השנה (הלא מפתיע בעליל) הוא המסטודון החדש שאמנם נשמע לגמרי כמו מסטודון, אבל גם קצת כמו אליס אין צ'יינס, סאונדגארדן, סמשינג פאמפקינז, ג'יינז אדיקשן ועוד דברים שהתחלתי לאהוב כשרבין היה בחיים ועדיין עושים לי טוב בלב. כבונוס, האלבום הארוך והורסיטילי כולל את שיר הסיום הכי טוב ששמעתי כבר המון זמן, אז אם עדיין לא השקעתם בו, לא יהיה זמן טוב יותר.

דבר נוסף שעשה לי טוב השנה הוא נינטנדו סוויצ'. אחרי עשרים שנה ללא קונסולה ואחרי שהקורונה הציתה בי את אש המשחקים, החלטתי לקנות לנור את הסוויצ' כשהוא נדבק בקורונה. התלבטתי נורא אם זה צעד חכם, אבל בסוף הגעתי להבנה שכך תהיה לי שליטה על מה שהוא משחק ושנוכל להנות יחד. ואכן אנחנו נהנים, והרבה יותר ממה שחשבתי. עם המכשיר רכשתי את מריו U וזה היה תיקון לכל השנים בהן הייתי די גרוע בעלילותי השונות של השרברב האיטלקי. נינטנדו יודעים מה הם עושים והפכו את חווית המשחק להרבה יותר ידידותית, מבחינת עיצוב, נגישות ויותר מכל, שיתוף. אמנם הרבה יותר קשה להתקדם כשנור ואני משחקים יחד, אבל אני מרגיש את הכח של שיתוף הפעולה ואת החברות שמתחזקת כעומדים בפני משימות יחד. כשאמא שלי רצתה לקנות לו משחק (ואחרי התייעצות עם המוכרים בחנות המגניבה של נינטנדו בסנטר) הוא בחר משהו שבחיים לא הייתי קונה בעצמי, אבל איזה יופי של משחק. Pikmin 3 נשמע כמו חיקוי עלוב לפוקימון, אבל זהמשחק יפהפה ויזואלית ורעיונית שמלמד עבודת צוות בדרך הכי יפה שראיתי. יודע לבחור הילד.

לעצמי קניתי את Skyrim, אחרי שכבר עשור בערך אני שומע כמה הוא טוב, ואכן מדובר בחוויה סוחפת שאני נהנה לשים מטאל ברקע ולצלול לתוכה. ממליץ מאוד לחובבי הפנטזיה.

בזכות הסיכומים של דורון פישלר (שממליץ בחום לעקוב אחריו, הוא איש מעניין ביותר) ראיתי אתמול את הספיישל הראשון של בו ברנהאם והבן אדם גאון, אין לי מה להגיד. בהתחלה הרמתי גבה כשראיתי כמה הוא צעיר וכמה הוא מסתמך על מוזיקה, אבל אחרי חמש דקות בערך הבנתי שאני צריך להניח לדעות הקדומות ולזרום עם הטירוף, והו כמה טוב שעשיתי זאת. עכשיו אני מחכה לסיים לכתוב ולראות את שני הבאים כולל זה שהרבה אמרו שהיה אחד הרגעים הטובים של 2021.

כן, קראתם נכון. עדיף לא לראות את הטריילר וישר לראות את המופע עצמו, שהוא שילוב של קסם, מנטלסטיות (או איך שלא קוראים לזה) ורגש עמוק. שמעתי עליו כבר מזמן והתחלתי לראות עם נור לפני כמה ימים עד השרגע שבו הוא התחיל לדבר על רולטה רוסית. באותו היום (ואחרי שהיה לו אותו כבר כמעט שנה בבית) קראתי רשימת סיכום ובה הופיע הספר של דרק דלגאודיו, הפרפורמר שלהלן. החלטתי לתת צ'אנס וכשניגבתי את הדמעה האחרונה הודיתי ליקום על צירוף המקרים הזה. אז שוב, לא לראות את הטריילר (אולי בשביל טעימה קטנה ממה מגיע), כן להניח טלפון בצד על שקט, ולהנות מהדבר המופלא הזה (שפרנק אוז (הידוע בתור יודה, פוזי ועוד כל מיני) ביים, סטיבן קולבר הפיק, ומרק מתארסבאו (DEVO, סינגלס ועוד המון סרטים) הלחין).

יאללה כמה דברים חדשים!

קים גורדון (סוניק יות') וג'יי מסקיס (דינוזאור ג'וניור) משתפים פעולה לראשונה באלבום סטודיו שהדבר הרע היחיד שאני יכול להגיד עליו זה שהוא איפי עם שני שירים. איזה יופי של שני שירים אבל. אמן וזו רק ההתחלה.

לפעמים אפשר לגמרי לשפוט אלבום על פי העטיפה שלו וכאן זה לגמרי המקרה, גם אם לא מדובר ביצירת פרוג או מטאל, אלא באלקטרוניקה חללית מרתקת.

תאהבו את המכשפה שלכם עושים סטונר ישראלי משובח ואני שמח לראות שעוד ועוד דברים כאלה ואחרים צצים כאן בשנים האחרונות. באמת כיף של דבר.

את החבר'ה האלה הכרתי מסיכום השנה של ג'יימס לברי וזה איפי מגניב ומשמח מאוד ומצדיק את הכמה דקות שולקח להקשיב לו.

יאללה לכו תהיו הכי טובים שאתם יכולים ושנזכה לעוד הרבה שנים מלאות באושר!

דבר ראשון, מזל טוב לאח המלך שלי נועם!
דבר שני, בשבוע שעבר נפלתי לחולי כפי שלא נפלת בחיי (אם אני לא טועה). 39.9 חום ותחושות של ארמגדון, אבל תודה לרפואה המודרנית והמסורתית, אני כאן איתכם. רגע משעשע – ניסיתי לראות את הסדרה על הביטלס, ולפני שויתרתי עקב כאב ראש, ג'ורג' האריסון עבד איתם על All Thing Must Pass (שטוב שלא נתן להם ושמר לאלבום הסולו הראשון שלו), ושר שם שורה שהולכת בערך – Antibiotic pill arrives just at the right moment. חייכתי ונתתי למדע המודרני לעשות את שלו.
דבר שלישי, אני אולי נחתי, אבל עולם המוזיקה לא, אז יש פה פוסט עמוס. קחו את הזמן, תכינו כוס קפה או תה ולאט לאט תדגמו את כל הטוב הזה.

סיפור על חושך ואור, איזה שם מתאים יותר לאלבום שיוצא בחנוכה, אה? שיתוף הפעולה בין שתי הלהקות מוציא את הטוב משתיהן והוא אפי, אך נעים לאוזן וכולל יצירות שנשמעות כמו פינק פלויד ברגעים הטובים ביותר.

בן מקלאוד הוא הגיטריסט של All Them Witches ויש לו כמה פרוייקטי צד, וזה האחרון שבהם. הפעם הוא הולך על הכיוון של מוזיקת סרף / מערבוני ספגטי וכולל עיבוד ל-Take 5 של דייב ברובק.

ריילי ווקר כבר כיכב פה בעבר ועכשיו ילד הפלא מוציא עוד אלבום ומשתף פעולה עם עוד שני אמנים שאני לא מכיר והתוצאה פסיכדלית ביותר. שווה האזנה.

קרלטון מלטון עושים מוזיקה אווירתית אינסטרומנטלית, והפעם הוציאו אלבום חורפי שמעורר חשק לחמין צמחוני ושמיכת פוך.

החבר'ה האלה גם עושים אינסטרומנטלי, אבל הרבה יותר שקט. נשמע כמו פסקול לסרט אינדי לא קיים.

המלך באפלו עושים סטונר פסיכדלי, לעיתים על גבול הפופי, והשנה הכריזו שיוציאו משהו כמו ארבעה אלבומים ואת זה הקליטו במערה! בגדול מדובר בארבעה שירים ארוכים שנעים בין פינק פלויד לקינג קרימזון למסטודון.

אם האלבום הקודם נשמע כמו ג'אם מושקע, מה שיש כאן זה פשוט ג'אם. Mountainwolf הם טריו סטונר וכאן נראה שהם פשוט נהנים לנגן יחד וזה אולי לא הדבר הכי מקורי בעולם, אבל יש כאן חצי שעה של של כיף כיופק גדול.

למרות השם הג'נרי, החבר'ה האלה עושים סטונר שהולך יותר לכיוון האלטרנטיבי, לפעמים על הגבול של ג'יינז אדיקשן. ממליץ. ולא רק לחובבי הז'אנר.

נקשטרה זה שלב של הירח לפי האסטרולוגיה הוודית. החבר'ה האלה לא הודים, אלא יוונים ועושים סטונר פסיכדלי מיוחד מאוד ולצערי פספסתי את ההופעה שלהם בארץ. החדש ממש נוסע למקומות רחוקים בחלל ואני מקווה ששאר האלבום החדש יהיה כזה.

דווין טאונסאנד הוציא שני אלבום היום, אחרי הרבה בלאגן עקב ענייני קורונה. הראשון נקרא פאזל ונשמע כמו מיסטר באנגל על רטלין…

והשני, שנקרא כרבולים, הוא בדיוק מה שזה – מוזיקה שמעוררת חשק עז להשאר במיטה.

עוד אלבום כפול, הראשון הוא מחווה ל- Back In Black וכולל כמה גרסאות אדירות של להקות כמו רד פנג, האלוינג ג'יינט עם אודו וסופרסאקרס…

והמיטב של הלהקה עם עוד כמה יציאות מגניבות.

החבר'ה האלה קיימים מהימים שקורט קוביין היה מחמם את טד או משהו, ועכשיו הוציאו אלבום חדש. לחובבי ניינטיז שלאו דווקא נשמע שיצא מסיאטל.

הלמט הוציאו עכשיו את ההופעה הכפולה הזו וגם הם היו קיימים מהצד השני של המילניום, אז אם אתם אוהבים אותם, אתם יודעים מה לעשות.

חייב להגיד שאני לא החובב הכי גדול של הלהקה של זאק ויילד. מעדיף אותו בתור גיטריסט, אבל לפעמים זה כיף להקשיב למחווה לאוזי שהיא בלק לייבל סוסייטי. לא תמיד חייבים להיות מקוריים.

חייב להגיד גם שאני חובב גדול של דיפ פרפרל ואלבום הקאברים הזה הוא אחד מאלבומי הקאברים הטובים והכיפיים שממעתי לאחרונה! אהבה למוזיקה ניגרת ממנו, אז שימו פליי ולכו לאיזה סיבוב באוטו.

האילז הם חתיכת להקה ורסטילית ונשמע שהבא שלהם (שלו תכלס) עומד להיות משהו בכיוון של דיבו, ואני ממש בעד.

קים גורדון הוציאה סינגל חדש ואם אתם יודעים מי היא, אתם גם כנראה יודעים איך זה נשמע. אוהב את הבחורה שכבר יכולה להיות סבתא תכלס.

ואחרונים חביבים, סלאש ומיילס קנדי עם עוד שיר מהאלבום שמתקרב ומגיע. לא הלהיט הכי גדול של אף אחד מהם, אבל זה עדיין כיף באוזניים.